מאגר סיפורי מורשת

אני בועז חייט, סבא של גילי נכדתי הבכורה. שנינו משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי.

סיפורי עוסק ביציאתי ללימודים בכפר הירוק, שהוא בית ספר חקלאי בתנאי פנימייה, הוא ממוקם בדרום רמת השרון. הגעתי לכפר בגיל 14 ויצאתי בגיל 18. היה לי שם כיף לא נורמלי! בכפר הירוק למדנו את כל המקצועות שלמדו אז ובתוך הפנימייה היה לנו משק ששם עבדנו עם מגוון תחומים: רפת, גן ירק, פרדס, עבדנו גם על טרקטורים והיו לנו סוסים שהיינו רוכבים עליהם. אני לא בקשר עם כולם, היינו הרבה, סך הכל מנינו בערך כשישים ילדים.

כיום הכפר הירוק משמש כבית ספר חקלאי, אך יש בו גם כיתות שפועלות כבית ספר רגיל ולא כפנימייה, שתלמידיהן מכונים "ילדי חוץ" או "חוצניקים". תלמידי הכפר מגיעים למוסד מכל רחבי הארץ. במקום נערכים חוגי העשרה שונים לנוער מחונן, ובשעות הערב משמשות הכיתות כקמפוס של האוניברסיטה הפתוחה. בשנת 2011 הקימו תלמידי הכפר, בהדרכת המורים ובשיתוף אוניברסיטת תל אביב "פארק אקולוגי", מעין שמורת טבע ובה שלולית חורף; נשתלו מיני צמחים ופרחים והובאו בעלי חיים (בעיקר דו-חיים, חרקים וסרטנים ירודים) האופייניים לבתי גידול בשרון ובמישור החוף, הנמצאים בסכנת הכחדה עקב תהליך העיור המואץ באזורים אלה. (ויקיפדיה)

עד היום חבריי הטובים ביותר הם מהכפר ויש לי ממנו זכרונות טובים.

הזוית האישית

גילי: לי היה מאוד כיף לכתוב עם סבא שלי את הסיפור. אני חושבת שזה חיזק את הקשר שכבר יש לנו.

סבא בועז: היה לי גם מאוד כיף עם גילי ואני מאוד נהניתי מזמן האיכות שלנו ביחד.