מאגר סיפורי מורשת

שמי אירוס איילה ואני תלמידה באולפנת מירון. שמי הנוסף בארץ הוא ציונה, את שמי סבתא שלי בחרה לי.

אני אספר על העליה לארץ ישראל מאתיופיה ועל משפחתי.

לאמא שלי קוראים אמלמל, היא נולדה בכפר גרסגי שבאתיופיה, לאבי קוראים אנדלמאוו איילה והוא נולד בעיר גוג'ם שבאתיופיה. 

ארץ ישראל קדושה לכולם, וכולם מכבדים אותה ורוצים לגור בה. כל היהודים באתיופיה נלחמים בשביל בית המקדש הקדוש וכל היהודים שגרים מחוץ לארץ וגם הגויים רוצים לבוא ולגור בה, כי את ארץ ישראל השם בירך. בארץ כולם מכבדים אחד את השני מקיימים את המצוות שהשם אמר לאבותינו.

הקושי שחווינו בעליה היה שאחותי לא יכולה ללכת והיה לנו קשה וגם לה היה קשה, לא היה מי שיעזור לנו. כשעלינו הגענו למרכז קליטה בבית אלפא ושם קיבלו אותנו בזרועות פתוחות. בת דודה שלי וגם קרובי משפחה נוספים מצד אבא לא עלו איתנו. 

בחרתי להשמיע לכם שיר שאני אוהבת, כדי להמחיש את החלום של הילד ששר את השיר הזה ושל כל היהודים באתיופיה וכל רצונם שהוא לעלות לארץ ישראל. אני רוצה שהילד ששר את השיר הזה יבוא לארץ ישראל כי הוא אוהב את הארץ הזאת וגם הוא יהודי כמוני.

אמא הייתה מספרת לי, שסבתא הייתה הולכת לבקר אצל דודים שלי ובגלל המרחקים הגדולים הייתה נשארת שם שבוע ימים לפחות. לאחר מכן הייתה באה לבקר אצלנו, בגלל שסבא שלי נפטר היא לא הייתה בבית הרבה והייתה מבקרת אצל ילדיה לעיתים תכופות.

יום אחד סבתא באה לבקר אותנו ולעזור לאמא שלי, שהייתה בהריון ולא יכלה להכין אנג'ירה. סבתא שלי שהייתה אישה חרוצה החליטה להכין לנו אנג'ירה, היא השתמשה במקלות כדי לעשות אש ופתאום המקל נשבר והחתיכות הקטנות נכנסו לה לעין וסבתא שלי התעוורה בגלל זה. למרות הקושי סבתא שלי החליטה שהיא רוצה לעלות לארץ עם הבת שלה.

כשהייתי באתיופיה למדתי בבית ספר נקוג'ו. היה לנו מורים ומורות שלימדו אותנו אנגלית, מתמטיקה, עברית, אמונה, ספורט ומדעים. היו לנו ששה מורים, כשהם היו נכנסים לכיתה היינו עומדות לכבודם. 

כשהגעתי לארץ התחלתי ללמוד בבית הספר "שקד", למדתי שם שנה וחצי והיה לי טוב שם, הכרתי הרבה חברות חדשות. לאחר מכן עברתי ללמוד באולפנת מירון וטוב ללמוד פה ואני מאוד נהנית.

אני מאוד נהניתי בתכנית הקשר הרב דורי, בגלל שלמדתי דברים חדשים על המשפחה. אני מאוד שמחה בגלל שבאתי לארץ ישראל ולמדתי דברים שאני לא יודעת ואני מודה לקדוש ברוך הוא על זה.

עץ משפחה

תשע"ה, 2015