מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא שולה (קמיל) פלט ונולדתי בתוניס

בשנת 1961 עלינו לארץ ישראל עם כל משפחתי המורחבת (חמשת אחיי, סבא, סבתא, הורים, דודים…). עלינו לארץ באותה תקופה, מכיוון שבתוניס היה מתח מאוד גדול בינינו לבין הערבים. הוריי לא רצו לגדל את חמשת ילדיהם במתח ובלחץ ובמצב שבו לא ניתן לחנך את הילדים בצורה הטובה ביותר. הכל קרה כל כך מהר עבורי: חזרתי יום אחד מבית הספר והוריי הודיעו לי שהם מתכננים לעלות לארץ. כעבור ימים ספורים הגיע אונייה לאסוף אותנו מתוניס עם עוד המון אנשים ומשפחות שגם בדיוק כמוני עלו לארץ בדרך לישראל. עצרנו במרסיי  למשך שבועיים. במחנה היה לכל משפחה בית קטן ואוכל חם. לאחר שבועיים הגיע נציג ממארגני המחנה ואמר שהיום כולנו עולים לארץ ישראל, וכך בדיוק היה. הפלגנו לארץ, וכשהגענו היה שלט גדול ועליו היה כתוב "ברוכים הבאים". כשהגענו לביתנו החדש ליד עפולה גילינו שסט הכלים החגיגי שרכשנו בתוניס נשבר. זה היה רגע עצוב מאוד להוריי ולי, מכיוון שלכלים אלו, שמופיעים בתמונה, יש משמעות רבה עבורי, מכיוון שהוריי קנו אותם בתוניס למזכרת לקראת העלייה לארץ. כשהוריי קנו את הסט הוא היה גדול בהרבה. בסט היו צלחות, כוסות וכלים לתבלינים. חלקם נשברו בדרך לארץ. היום אני ואחותי הגדולה, אוולין, התחלקנו בכלים. כלים אלו כל כך חשובים עבורי היום, מכיוון שבכל פעם שאני מסתכלת עליהם בסלון אני נזכרת בהוריי, בעלייה לארץ ובחוויות המשותפות בארץ ובתוניס. הוריי היו בשבילי דוגמה אישית לחינוך ילדיי, לעזרה לזולת ולאהבת חינם. בביתי בתוניס ובארץ תמיד עזרו אחד לשני במשפחה ולשכנים, חגגנו ביחד את החגים (כל פעם בבית אחר וכל אחד היה מביא מאכלים מהבית), שרנו, רקדנו וכולם היו שמחים. לארוחות האלו שבחגים משפחתי תמיד הביאה קוסקוס ופריקסה (כריך תוניסאי) כי אלו המאכלים שאמי נהגה להכין לנו בתוניס ובארץ מכיוון שזה בשבילינו מסורת טעימה מתוניס.

הזוית האישית

ספיר אסרף: היה כיף