מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב צ'פניק, נולדתי ב1947 המחנה עקורים בקפריסין.

התגייסתי בגיל שמונה עשרה וחצי, בפברואר 1966, לחיל התותחנים, או יותר נכון לנ"מ של חיל התותחנים. עברנו שלושה חודשי טירונות בשדה. זה היה שדה ליד חדרה, ואחרי שלושה חודשים עשינו מסע מחדרה עד הרצליה. שם סיימנו את הטירונות. בהרצליה במקום שבו שוכנת היום האוניברסיטה, שכן בזמנו בית הספר לנ"מ, ושם למדתי את מקצוע התותחנות. גם קורס התותחנים נמשך שלושה חודשים.

אחרי הקורס שובצתי בסוללת נ"מ של תותחי 40 מילימטר. יצאנו לבסיס חיל האוויר בצפון, ושם התפרסנו על כל המסלול על מנת להגן על הבסיס. זה היה לקראת סוף 1966.

לאחר כחצי שנה ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים.

כשפרצה המלחמה, הורידו אותנו מהצפון להגן עם התותחים על הכור בדימונה. בדימונה היינו בכוננות יום ולילה כדי למנוע ממטוסי האויב להפציץ את הכור.

במהלך המלחמה צה"ל כבש את שדה התעופה אל עריש שהיה בזמנו שדה תעופה מצרי.  מפקדי החייל קיבלו החלטה, שחיל האוויר ישתמש בשדה הזה, לצורך המראה ונחיתה של מטוסים. כדי שיוכלו להשתמש בשדה התעופה, היה צורך להגן עליו בעזרת תותחי נ"מ. לכן לקחו אותנו והעבירו אותנו עם משאיות ותותחים, לאל עריש, כדי להגן על השדה החדש.

כשהגענו לשדה  נסענו בג'יפ, אני וחייל נוסף שהיה הנהג.  לאורך המסלול ראינו עמדות צבא מצריות נטושות. היינו בטוחים בעצמנו, כי ראינו שכל העמדות נטושות. לפתע, מתוך עמדה שנראתה לכאורה נטושה, קפצו שני מצרים, והתחילו לירות על הרכב שלנו. השמשה הקדמית של הרכב התנפצה, הנהג עצר את הרכב, וקפצנו לתעלה שבשולי המסלול.

המצרים שירו עלינו – ברחו. חזרנו לרכב והסתכלנו אחד על השני לראות שכולם בסדר, הסתכלנו על הג'יפ וראינו שבין שנינו במושב האחורי, נעוצים שני כדורים. אם הכדורים או אפילו אחד מהכדורים, היה סוטה בעשרה סנטימטר ימינה, הוא היה פוגע בי. אם הוא היה סוטה בעשרה סנטימטר שמאלה, הוא היה פוגע בנהג. בשני המקרים המצב לא היה טוב מבחינתנו.

ניצלנו בנס והגענו למקום שהיינו צריכים לפרוס את התותחים. בחופשה הראשונה שלנו הלכנו לבית כנסת וברכנו ברכת "הגומל" על ההצלה שהייתה לנו בתקרית באל עריש. בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל היא ברכת שבח לה' על טובה שגמל למברך, שאותה מברך אדם שהיה בסכנת חיים או בסכנה משמעותית אחרת וניצל ממנה. ויקיפדיה

המשכתי בקריירה צבאית, במגוון תפקידים, ובמגוון תחומים, ולקראת סוף 1988 כשאני בדרגת סגן אלוף, פרשתי לגמלאות. נפרדתי מהצבא אחרי עשרים ושש שנות שירות בחיל האוויר.

הזווית האישית

נעם: הסיפור שסבא שלי סיפר לי, היה מעניין ומרגש, והיה לי כיף לשמוע על העבר של סבא, ועל הנס הגדול שקרה לו. בזכות התוכנית אני מכיר את הסיפור.

סבא יעקב: היה מרגש לספר על העבר שלי, ולדעתי תוכנית קשר הרב דורי חשובה, כי הדורות הבאים צריכים לדעת איך העבר שלנו נראה.