מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הכבשה והמלח

עם סבתא באהבה
אני בילדותי עם אחותי
מסע חיי סבתא ותרופת סבתא אחרת

העליה והתיישבות של משפחתי וחוויות ילדות  

בעקבות העלייה שהתרחשה בשנת 1949 ההורים שלי עלו מפרס והתיישבו במושב "נתיב השיירה".
 
עם ההתיישבות במושב, ההורים הקימו משק חי וגם משק פעיל של ירקות. במשק היו פרות, עגלים  וסוסים. במרוצת הזמן נוספו גם לול תרנגולות ששימשו גם לבשר וגם להטלת ביצים. נולדו במשפחתנו שבעה אחים ארבע בנות ושלושה בנים, אנחנו הילדים עזרנו להורינו במטלות המשק, כמו להאכיל את התרנגולות ולאסוף ביצים ולקטוף ירקות שונים ולהכין את מוצרי המשק לשיווק במשך הזמן נוסף למשק עוד ענף חקלאי שהוא פיטום אווזים שזה היה כרוך בעבודה מפרכת וקשה מסביב לשעון. 
אני בתמונה, ילדה בת שש – משמאל
תמונה 1
לאחר מספר שנים כשהייתי ילדה בת שש , אבא קנה שלושה כבשים חמודים.
תמונה 2
 
בכל יום כשהייתי חוזרת מבית הספר הייתי מביאה עלים ירוקים להאכיל את הכבשים. באחד הימים כאשר ניגשתי להאכיל את אחד הכבשים,כבש אחד התחיל להשתולל סביבי החבל שהיה כרוך על צווארו נכרך סביב רגלי אני נפלתי וקיבלתי הלם שנימשך ימים  רבים והפסקתי לדבר.
 
יום אחד אימא שלי פנתה אל אישה זקנה מאוד ואמרה לה "איך אפשר לעזור לילדתי ?
"אמרה האישה: "עליך לשים לה מלח בכותונת ולקשור בחוט במשך עשרה לילות בכול בוקר עם עלות השחר לקחת אותה על הכתפיים למעיין ולשפוך את המלח למעיין אבל אסור בשום פנים להסתכל לאחור לא בהלוך ולא בחזור" .
 
עברו שני לילות ואז ביום השלישי נפתח החוט ומלח נשפך במיטה ואז צעקתי: "אימא המלח נפתח". אמרה אימי
"גם הפה שלך ניפתח". מרגע זה חזרתי לעצמי ויצאתי מהטראומה וחזרתי לדבר רגיל, הודות לזקנה שעזרה לי ולאימא שלי. במשך הילדות מושב, נתיב השיירה, השתייך לבית ספר אזורי ולמדנו בבית ספר רגבה יחד עם ילדים מיישובים נוספים: שבי ציון, מבן עמי ומבוסתן הגליל.
 
אהבתי מאוד את בית הספר והכרתי חברים חדשים מכול האזור שעד היום אנחנו בקשר. בבית ספר זה למדנו עד כיתה ח' ובתום השנה עברנו לבית ספר תיכון אזורי "יד נתן"
 
יש לי תמונות עם חברי מכיתה ח' מהטיול לאשדוד  יחד עם המורה שמאוד אהבתי. בטיול זה אנחנו לבשנו בגדי גד"נע (גדודי נוער) ולראשנו חבשנו, כובע טמבל שאז היה נהוג לחבוש. מאוד זכור לי מהטיול לאשדוד, ששטנו בסירה שזו הייתה הפעם הראשונה שלי ששטתי בנמל בסירה עם חברים. זו הייתה חוויה נהדרת. כל הטיולים השנתיים בבית הספר ברגבה היו טיולים ממצים שבו לימדו אותנו הכרת השטח והאזור שבו טילנו.
 
סיימתי את לימודי בשנת 1965 בבית הספר ברגבה והלכתי ללמוד ספרות נשים ולאחר כמה שנים  בשנת 1968 התחתנתי ונולדו לי שני בנים ובת. עברתי לגור בנהריה לאחר כמה שנים, בשנת 1971 החליטו הורי למכור את המשק שבו גדלתי. הם מכרו את המשק לטובת  המעבר לעיר. הם עזבו את המשק ועברו לגור בתל אביב. בדיוק בשנה זו נולד לי הבן הראשון שהוא נכד ראשון להורי. אני לעומת זאת, עברתי עם משפחתי לגור בנהריה בה אני גרה, עד עצם היום הזה.       

מילון

גד"נע
גדודי נוער בגדי חאקי,כובע טמבל .

ציטוטים

”עם ההתיישבות במושב, ההורים הקימו משק חי וגם משק פעיל של ירקות. “

הקשר הרב דורי