מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים יקרים,

אני סבתא של מיכלי, שמי אלכסנדרה שמרקין, לשעבר אויזירוביץ', נולדתי בתאריך 06.11.1947 בעיירה אקרמן, בסרביה שברומניה,למשפחה יהודית שומרת מסורת, התייתמתי מאבי בגיל שש עשרה.

ילדות

הייתי בת יחידה עם שני הורים, ולידינו היו גרים סבא וסבתא. ליד ביתנו שכן הר גבוה, שתמיד אהבתי לטפס עליו ולראות את הנוף. סבי היה איש דתי מאוד. הוא היה מארגן בסתר ובמסירות נפש מניינים ותפילות בביתו. דבר שנחשב "עוון" חמור במשטר הקומוניסטי ששלט אז במדינה. ביתנו אף פעם לא היה ריק ושומם,

בילדותי הייתי מאוד שקטה ותמימה. מה שאני זוכרת בתור ילדה זה, שבעירנו היה מבצר עתיק גדול והיה סוג של קיר ענק, שלרוב בתור ילדים היינו מטפסים עליו, והיינו מפחדים פחד וגבוה, והיה אפשר ללכת רק קדימה בלי אפשרות לחזור, זה היה סוג של מבחן אומץ בחבורה.

 בילדותי

אמי חנצ'ה הייתה עקרת בית, ואבי מיכאל ניהל מפעל ליצור פאות וכובעים, עד שבגיל 46 חלה במחלה הידועה ויצאה נשמתו. אובדנו גרם למפנה בחיי, והחלטתי לצאת לדרך עצמאית ולהתחיל ללמוד בעיר מוסקבה שבברית המועצות.

נעורים ובגרות

לאחר שעזבתי את בית הוריי לעיר הבירה של רוסיה, התחלתי פחות לשמור על אורח החיים היהודי בגלל הסביבה. ולמעשה המצווה היחידה שנשארה בקרבי היא הדלקת נרות שבת. השתדלתי בימי שישי להדליק נרות שבת, וכנראה, לכן עד היום אני אוהבת את אור הנרות בבית.

במשך כמה שנים במוסקבה. למדתי באוניברסיטה תואר ראשון ושני מהנדסת טקסטיל ומעצבת אופנה. עד שחל המפנה, כאשר הכרתי את אבא של ילדיי, ובהמשך נולד החלום להגיע לארץ הקודש.

העלייה לארץ

עליתי לארץ בשנת 1991. מיד לאחר שהגעתי לארץ, התחלתי להתנדב במרכז קליטה בבי"ס שפירא שבנתניה עם עולים מאתיופיה וברית המועצות. בגלל הניסיון שצברתי בתחום ההוראה, החלטתי להמשיך את אותו תחום גם בהמשך לאורך שנים.

כמו כל התחלה עם השפה היה לי מאוד קשה, במיוחד להסביר את המושגים הטכניים. בשנה השנייה אחרי העלייה לארץ, התחלתי ללמד ילדי חינוך מיוחד (נוער נושר), בבית ספר חזני במגמות שונות. במסגרת שיעוריי לימדתי גם שיעורי אומנות ותפירה.

בארץ ישראל אני ממשיכה לחיות באושר ושמחה עם שני ילדיי ונכדיי. יש לי שני נכדים מבני הבכור מיכאל (הקרוי על שם אבי היקר) וארבעה נכדים מהבת שלי. מיכלי היא הנכדה המתוקה והעדינה שמשתפת אותי בתוכנית הקשר הרב דורי.

הזוית האישית

מיכלי: למדתי הרבה דברים על סבתא, על העבר שלה, אפילו ברגעים קשים כמו התייתמות מאבא יקר, סבתא נשארה בשמחה. אני מאחלת לסבתי היקרה לי, מכל ליבי, שתמשיך להיות בשמחה עד 120 שנה ושתגשים בעזרת השם את כל חלומותיה ותפרק את כל הרגשות שמפריעים לה מהעבר… אוהבת אותה מאוד!!!