מאגר סיפורי מורשת

סבי רפי מזרחי נולד בברלין בשנת 1936 למשפחה שורשית שמוצאה מטורקיה.

עם עליית הנאצים לשלטון ראה והרגיש סבא רבא שלי, אביו, שהסכנה מתקרבת וכבר אי אפשר לחיות בבטחון בגרמניה כך שחיפש מקום לברוח. בסוף בחר בצרפת ועד לכיבוש צרפת על ידי הנאצים הרגישה משפחת מזרחי מאוד בטוחה. עם הכיבוש סבא רבא שלי ארגן למשפחתו – סבתא רבתא רבקה ואחיותיו של סבי – ניירות מזויפים. את סבי, בגלל היותו ילד קטן, היה צורך לשלוח למנזר על מנת להחביאו שם בידי הנזירות והכמרים הגיבורים שהצילו בצרפת אלפי ילדים כמו סבי, כך גם חיי סבי ניצלו. את שנות המלחמה עד שחרור צרפת על ידי בנות הברית העביר סבי במחבואו במנזר באזור פירון בצרפת.

אחת הפעמים הזכורות לסבי היא מקרה שכך היה: זכור לו שהנזירות הכניסו אותו למיטה שחוממה. היטב הוסבר לו שאסור לו לדבר עם אף אחד ושהוא מאוד מאוד חולה, כל זה היה בעקבות השמועה מהמחתרת הצרפתית שעתיד להגיע ביקור במזר של אנשי ה SS. כך אבי בילה במיטה מספר ימים עד לביקור ה- SS כאשר הנזירות גם רשמו על דלת החדר: "חדר לבידוד של אנשים החולים בדיזינטריה ומחלות מדבקות". ביחד עם סבי היו כמובן עוד מספר ילדים יהודים.

סבי מספר בקול רועד, כאילו זה היה אתמול, איך שהוא שמע את המשאיות נכנסות לחצר המנזר ואיך שחיילי ה- SS צועקים בגרמנית: "חפשו את היהודים!", ואת נקישות הנעליים שלהם על רצפת העץ. כמובן ולמזלו ובגלל השלט על דלתן של הנזירות, הם אפילו לא העזו לפתוח את דלת הבידוד. מה גם שהנזירה הראשית דאגה להפחיד אותם שממש מסוכן להיכנס. כך סבי בטוח בכך שזה היום שניצלו חייו – אמנם לא בפעם הראשונה וגם לא האחרונה, אבל זה מקרה שבאמת היה קרוב מאוד.

הזוית האישית

שיר: אני הרגשתי במהלך התיעוד שכתבתי צמרמורת ופחד שזה קרה לסבי, זה פשוט הפחיד אותי. כשהוא סיפר לי את הסיפור, רציתי לחזור אחורה בשביל להציל אותו ואת משפחתו.