מאגר סיפורי מורשת

שמי אלכסנדרה מוברקוב, נולדתי באוקראינה בכפר שאיני זוכרת את שמו, בשנת 1963. שם אמי זגורסקיה שם אבי זגורסקי גאורגי. לא ידוע לי מתי והיכן נולדו הוריי.

מילדותי אני זוכרת שתמיד אחרי שרצתי ביער כמה שעות, כשחזרתי הביתה אימא תמיד הייתה מכינה לי בלינצ'יק (מאכל) ואז הייתי הולכת לבית הספר. גדלתי בכפר שאני לא זוכרת את שמו, אחר כך עברתי לכפר בשם גברישובקה.

הבית בו גדלתי היה בית פרטי וקטן יחסית משאר הבתים בכפר, אבל מחוץ לבית היה שדה שתמיד עבדנו בו, ככה שרוב הזמן היינו בשדה ובבית רק חפרנו בורות לאחסון של ירקות ופירות שקטפנו. הבית היה יחסית קטן, לא משהו מיוחד. בבית דיברנו באוקראינית, עם הזמן עברנו לדבר רוסית.

אני זוכרת מנהגים מיוחדים של החגים הנוצרים בכפר שלנו. אני זוכרת שהיה את חג הפסחא בכפר, בחג צובעים ביצים וכומר מברך אותנו (לא הייתי בכפר בחג בגלל המלחמה). תמיד במקום ללכת לבית הספר הייתי הולכת לאיזה מין סוג של אזור עם גורים של פרות – עגלים, ותמיד משום מה רכבנו עליהם, זה היה ממש כיף, רוב הזמן שיחקנו עם חיות ופרות.

בבגרותי, גיל 15-16, עבדתי בשדה התעופה שנמצא בכפר שלי (הכפר הופצץ לפני שנה בגלל המלחמה).  אהבתי לעסוק במקצוע הזה.

נולדה לי ילדה אחת בשם ויקטוריה מוברקוב, וכיום יש לי ארבעה נכדים. המשפחה שלי היא כמו הים – מדי פעם סוער, מדי פעם רגוע אבל בכל זאת ולא משנה מה, תמיד אמשיך לאהוב אותם.

הזוית האישית

סבתא אלכסנדרה: נהנתי לשתף אתכם בסיפור ילדותי באוקראינה ולהשתתף בתכנית הקשר הרב דורי.

הנכד המתעד אדם: נהניתי לתעד את סבתי. חשוב לי לציין משפט שסבתא שלי אומרת כשאחד מהאחים שלי נופלים או שוברים חפץ כלשהו – "התלהבת מדי".