מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רחל שחורי. נולדתי כרחל ארונדה, גדלתי בקיבוץ גבעת חיים. בשנת 1947, בילדותי, אהבתי מאוד את הטבע, לטייל בו, אפילו היתה לי סוכה קטנה קבועה בקצה הבית שאבא שלי בנה לי, טיפס עליה צמח מטפס חבלבל עם פרחים סגולים יפים. בתוך הסוכה גידלתי חיות קטנות: גור קיפוד, צב קטן, צפרדעים …. לצב קשרתי סרט יפה סביב השריון והלכתי איתו ועם סבתא שלי לטייל. סבתא שלי היתה חולה והלכה מאוד מאוד לאט, כך שקצב הצעדים של הצב התאימו לה.

הכיתה שלנו הייתה גם בית ילדים, בו ישנו, אכלנו ואף התקלחנו. בארוחות השולחנות היו מסודרים בשורות ואני ישבתי בשולחן בשורההראשונה, וכשהייתי מסתובבת אל הילדים בשולחנות מאחורי, המטפלת שישבה בשולחני הצליפה על אצבעות ידיי בעזרת מזלג על מנת שאחזור לאכול . עם הילדים בבית הילדים אהבתי לשחק בג'ולים, קלאס, דודס, ארבעה מקלות, חמש אבנים, קדרים באים וכו'. במקלחות עד סוף כיתה ד' התקלחנו בנים ובנות ביחד. אהבנו להשתובב במקלחת כך: עשינו גליצ'ה מהכיור עד למקלחת ערומים על הריצפה הרטובה.

כשהייתי בגן היו חילוקי דעות אידאולוגים פוליטים בין החברים וזה גרם למאבקים חברתיים קשים. התוצאה הייתה פילוג בתוך הקיבוץ.

סיפור אהבה וחתונה 

סבא וסבתא הכירו במרפאה של קיבוץ רגבים, שם סבתא עבדה כאחות יחידה וסבא בא לטיפול ,שהיה יותר מפעם אחת. אז הם הכירו, התיידדו ואף התאהבו. הם החליטו להתחתן בחודש אוגוסט של אותה שנה, אבל ועדת תרבות של הקיבוץ פנתה אליהם שיקדימו את החתונה לחודש מאי כי אז עושים חתונה משותפת בקיבוץ לארבעה זוגות יחד, ואחד מהם היה חברו הטוב ביותר של סבא. החתונה היתה מחולקת למספר חלקים, תחילה כל זוג חותן על הדשא שעל יד ביתו, הכלות היו לבושות בלבן וההינומה עברה מראש לראש, בשלב הבא האגות (כל אחד בנפרד) הובא לבמה מרכזית על עגלה מקושטת נהוגה על ידי טרקטור ושם היה טקס מרכזי. לפני החתונה כשהמתינו לבואו של הרב, קראו לסבתא לפתע כי חבר אחד נפצע מקילשון ברגלו. סבתא עזבה את הדשא ורצה לטפל בפצוע עם בגדי הכלה הלבנים, ומאוד נזהרה לא להכתים אותם בדם הפצוע. לאחר מכן, רצה בחזרה לדשא, והספיקה להגיע בדיוק עם הרב לחתונה עם סבא.

הזוית האישית

הנכדה ניצן: נהנתי להיפגש עם סבתא בכיתה שלי ולשמוע את הסיפורים שלה.

סבתא רחל: שמחתי לנסוע לבית התפוצות עם נכדתי ניצן וגם לספר לה על עברי.