מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה שלז (יודיוב), נולדתי בישראל אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם רון נכדי.

נולדתי בחולון, בשנת 1944 בט"ו בשבט ומכאן שמי – אילנה. תעודת הלידה כתובה רק באנגלית משום שהמדינה עדיין לא הייתה קיימת כישראל ובתעודת הזהות כתוב פלשתינה כארץ הלידה. הוריי הגיעו לארץ ישראל מאזרבאיז'ן עם משפחתם ולאחר כשנה עזבו את הארץ והיגרו לשיקגו. אימא שלי ואבא שלי הכירו פה בארץ ולא רצו לעזוב. וככה הם נשארו לבד בארץ ללא משפחה וללא אחים. אחרי שנישאו, הם הולידו שישה ילדים. הם גרו ביפו בזמן המתח הם עברו לתל-אביב ובביקור בחולון אצל קרובי משפחה – משפחת גרין, המשפחה הראשונה בחולון, הם שוכנעו לעבור לחולון והיו בין המשפחות הראשונות בחולון.

באותם הזמנים, חולון הייתה עיר אחרת לגמרי, ממה שהיא היום. רוב שטח העיר היה חולות. לא היו אוטובוסים, ומי שרצה להגיע לעיר סמוכה הלך ברגל או בעגלה רתומה לסוס. לאט לאט חולון צמחה, הגיעו יותר תושבים שבנו את בתיהם בחולון. בהתחלה היה אוטובוס אחד שהגיע פעם ביום שנסע לתל אביב.

במלחמת השחרור הייתי ילדה קטנה. הערבים שלטו בפילבוקס – איזור שהוא על גבעה וכך הם היו צולפים באזרחים שעברו ליד. אבא שלי שהיה נוטר, נפצע קשה ושכן ששמע אותו זועק מכאבים אמר "זה הקול של גבריאל ואני הולך להביא אותו". בגלל הפציעה הוא שכב בבית חולים כמעט חצי שנה. אחרי המלחמה, כשהערבים נטשו את חולון ואת תל גיבורים הם השאירו אחריהם פרדסים עם עצי לימון, תפוזים וכרמי ענבים.

בבית הספר לא הקפידו כמו היום על משמעת וקראו הרבה מקרים שהורים באו בבוקר לבית הספר עם כריך או עם כוס חלב לילד שלהם שלא הספיק לאכול ארוחת בוקר. כילדים שיחקנו במקום ולרוב אכלנו מהפירות שצמחו שם כגון: תפוזים, ענבים, תאנים וג'ומס (הפרי של עץ השקמה).

כשהגעתי לגיל צבא, התגייסתי למרות שאבא שלי לא הסכים. זאת הייתה תקופה נהדרת בשבילי שבה יכולתי להגשים את עצמי גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית. בצבא הכרתי את בעלי ושנה אחרי שהשתחררתי מהצבא התחתנו ונולדו לנו שלוש בנות.

סבתא וסבא ביום חתונתם

הזוית האישית

אילנה: משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם הנכד רון, בבית ספר א.ד. גורדון, בחולון. תודות למורות מיטל ויפית מובילות התכנית.