מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי כך מפני שנולדתי בשבת בהעלותך את הנרות ולכן אבא שלי החליט לקרוא לי מאירה, כמו אור הנרות. נולדתי בתל – אביב, בבית החולים הדסה, גרנו בראשון לציון, בשכונת התימנים, גרנו בצריף של סבתא; הצריף בחורף דלף הצריף שלנו דולף!!! ואימא שמה דליים כדי לאסוף את המים.

סבא מתקן אותו {ברחוב חבקוק}

המטבח היה בחוץ וכן גם השירותים. בחצר ביתנו היה מחסן עצים לחימום ולבישול ודיר לעזים בשביל החלב שהן מייצרות (חלב עזים) וגם בחצרנו היה חדר הבנוי מקש ומבוץ ששם שמרו את הדברים בקירור.

את הצריף חממנו בעזרת פחמים, שעליהם שמנו סיר לבישול או קומקום מים חמים. התקלחנו פעם בשבוע ובמשך בשבוע רחצנו איברים, רגלים, ידיים, שיניים ופנים. חיממנו מים בפרימוס. שמנו מים בפיילה (גיגית גדולה ועגולה). התרחצנו בזה אחר זה, סבתא ואימא יצאו לעבודה והשגיחה עלינו דודה ציונה שרחצה, האכילה ושיחקה אתנו.

הצריפים בהם גרו העולים מתימן, {ברחוב מאירוביץ של היום}

שמות ההורים שלי הם: שלום בן יסף לוי ויונה חיריק. שמות האחים שגרו איתי הם: גבריאל, אברהם ויהודית. אבא שלי עבד בנמל יפו ועזר לבנות אותו והתגייס לבריגדה, כדי לעזור במלחמת העולם השנייה (מול הנאצים) הוא חזר בשלום והתחתן עם אימא שלי.

אמי עבדה בתור כובסת (היא למדה בביה"ס חביב עד כיתה ד` הוציאו אותה מביה"ס כדי לעזור בפרנסת המשפחה).

אכלנו ביום יום את הזום מחלב העזים, סמנה (חמאה מעושנת), הריס (בורגול מבושל עם חמאה וסוכר או פרווה שאכלו אותו עם מרק עוף), עסיד (שאכלו אותו עם הזום או עם מרק עוף) ובימי שישי סבתא הייתה מכינה בטבון פיתה.

עברנו לבית שאבי בנה ברחוב השומר, היה לידנו פרדס, בחצר הבית אימא גידלה ירקות, היה לנו לול תרנגולות, ברווזים ועיזים.

מסביב לפרדס גדלו עצי ברוש ושם בנינו בית מענפי העץ, בילינו שם במשחקים, היה שביל מעפר ששם נסעו העגלות, שהביאו קרח, נפט וחלב. ולפעמים אנשים נסעו למחוז חפצם.

בשביל העפר שיחקנו בחבל קפיצה, מחניים, שלוש מקלות, תופסת, קלאס, משחקי גומי (אצבעות).

הייתה מגיעה עגלת הגלידה פעם ב… הקשבנו בבית לשירים של "שלום שבזי" ופרקי חזנות ובבוקר אימא הייתה מעירה אותנו עם מוזיקה קלאסית קלה.

אבי ישב ולמד תורה; אימא שלי הייתה יותר מעורבת בחינוך הילדים והייתה מקשיבה לבעיותינו ועוזרת לנו.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.