מאגר סיפורי מורשת

שמי נאוה ונולדתי בשנת 1953 בבית חולים "שערי צדק" בירושלים.

ילדה חמישית למשפחת קדוש. אבי רפאל עבד כחוקר בכיר במשטרת ירושלים, ואמי פלורה הייתה עקרת בית לתפארת. משפחתי מונה שמונה אחים ואחיות.

התגוררנו בשכונת "גבעת שאול" בירושלים בבניין בין שתי קומות, אשר לו חצר גדולה. דירתנו הייתה בת שלושה חדרים, בחדר הראשון התגוררו הורי, ובשני החדרים הנוספים התגוררו ארבעה אחים, בכל חדר. בבניין ממול התגוררה סבתי.

את שנות ילדותי המוקדמות ביליתי בין החצרות עם חברותי, במשחקי חברה כגון: חמש אבנים, מחבואים, משחקי קפיצה (הולהופ), זריקת פורפרה, קפיצה על חבל וכו'. עד גיל עשר לא הייתה לנו טלוויזיה בבית. ברחוב בו התגוררנו הייתה מאפיית "פורמין" ואחיי הגדולים היו נוהגים לעבוד בה בחופשות, והיו מביאים לנו הביתה עוגיות טעימות וטריות.

כאשר מלאו לי עשר שנים נפטר אבי ממחלה קשה, לאחר מאבק ממושך, ואמי המשיכה לגדל אותנו באותו הבית.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. השכונה שלנו הייתה ממוקמת ליד שדה התעופה, וראינו כיצד המטוסים יוצאים לתקיפות אוויריות. פינו אותנו למקלט ציבורי בשכונה, בו שהינו שישה ימים מלאים בצפיפות, היינו כל דיירי הבניין במחנק ודוחק, ואסרו עלינו לצאת ולחזור הביתה.

ביום, היינו יוצאים לשחק בקרבת המקלט, וכאשר היינו שומעים מטוסים היינו רצים מייד להסתתר.

לאחר תום המלחמה ושחרור ירושלים, התחלנו לבקר רבות בכותל המערבי ובעיר העתיקה. הייתי בת ארבע עשרה והמשכתי לחיות בירושלים עם משפחתי. השתתפתי בתנועת הנוער "מחנות עולים" יחד עם אחי הבוגר.

כשסיימתי את לימודי התיכון שלי התגייסתי לצה"ל.

הזווית האישית

זהו סיפורה של נאווה  גפן שתועד על ידי מעיין מלצר, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי, שנערכה בתשפ"א בבית ספר שגב עצמון.