מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדות לפני כ-40 שנה

אני וסבתא בפרויקט "הקשר הרב דורי"
סבתא בלהקת המוזיקה
סבתא אירנה מספרת על הילדות הנפלאה שלה לפני כ-40 שנה

שמי אילונה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא אירנה וסבא רומן ותיעדתי את הסיפור של שיניהם.

הילדות המיוחדת של סבתא אירנה

הסיפור מתחיל לפני כ-40 שנה כשסבתי עוד הייתה ילדה קטנה והתגוררה עם סבתא שלה בבית קטן בכפר.

סבתא זוכרת שהבית היה קטן מאוד והיו בו דלתות נמוכות, לכן האנשים הנכנסים היו צריכים להתכופף  מעט. לצערי, הוריה של סבתא לא התגוררו איתה בגלל סיבות אישיות. הם היו מגיעים לבקר אותה לעיתים קרובות. אבל למרות זאת היו לה חיים מעניינים.

רוב הזמן סבתי הייתה מבלה בבית כי היא אהבה אווירה שקטה ונעימה. בגינה של סבתא שלי הייתה נדנדה קטנה תלויה על ענף עבה. ותמיד בזמנה הפנוי, היא אהבה לצאת לגינה ולהתנדנד על הנדנדה הקטנה שלה ולהסתכל לשמיים. היא מספרת שבחופש הגדול  תלמידי בית הספר היו עובדים בשדות וגידלו פירות וירקות. חלק מהתלמידים טיפלו בבעלי חיים. כך הם עזרו למבוגרים. לפעמים באמצע העבודה, ביום קיץ חם, הם יכלו ללכת לשחות באגם ליד הכפר.

לסבתא היו הרבה חברים והיא נהנתה לבלות בזמנה החופשי איתם. הכי הרבה היא אהבה את המשפחה של שכניה עם 5 ילדים. סבתא נזכרת במנהג מוזר שהם היו אוהבים לעשות.  זה מנהג השוואת כריכים. היא והחברים שלה היו יוצאים החוצה ומשווים למי הכריך הכי גדול והכי טעים.

סבתי ממש אהבה צעצועים, במיוחד בובות יפות. אבל הצעצועים שהיו מוכרים בחנויות היו ממש יקרים, ולכן היא לא יכלה לקנות בובה לעצמה. אבל סבתא שלה הציעה רעיון. היא הייתה לוקחת בד, ממלאת בפנים בצמר גפן ועם עיפרון מציירת עיניים, פה ואף.

בחופש הגדול סבתא אהבה לקרוא ספרים, במיוחד  אגדות שונות. מוזיקה ושפה היו המקצועות הכי אהובים שלה. לכן היא בחרה ללמוד מוזיקה ולהיות מורה לנגינה.

תמונה 1

כד קטן שלי

סבתי מספרת שכאשר היא הייתה בת 5 (שנת 1963), המשפחה שלה חגגה לה יום הולדת. חגיגת יום ההולדת שלה הייתה כל כך שמחה וסבתא קיבלה הרבה מתנות. אבל בין כל המתנות שהיא קיבלה סבתא זכרה כד קטן ומיוחד.

כד זה עשוי מקרמיקה עם פרחים כחולים  מצויירים על רקע לבן. הכד הזה בן 56 שנה. סבתא שומרת על הכד היטב .היא מבטיחה שבשלב מסויים היא תעביר  אותו למישהו אחר. מקווה שזאת אני.

צעצוע מיוחד של סבתא. סבתא מספרת על צעצוע קטן שהיא זוכרת מגיל 3. זה קישוט לעץ אשוח עשוי מזכוכית ובתוכו יש פיסול של בובה מגבס. בחג  סבתא ואימא שלה קישטו את הבית. היה נהוג להעמיד עץ אשוח בסלון, ולתלות עליו צעצועים צבעוניים. מכוון שהמשפחה הייתה ענייה הם לא יכלו להרשות לעצמם לקנות הרבה קישוטים, אז הם תלו תפוחים, סוכריות ופתיתי שלג עשויים מקרטון. בין כל ההמצאות התלויות על העץ היו כמה קישוטים עשויים מזכוכית, אבל אחד מהם היה שונה ואותו סבתא אהבה במיוחד.

היא מספרת שבבית שלה היו שלושה חדרים, אבל בחורף הם היו גרים רק בחדר אחד, כי היה קשה לחמם את כל הבית. בחוץ היה  קר מאוד, מינוס 25 מעלות. כשסבתי הייתה מתעוררת בבוקר היא הייתה רצה לחדר שם נמצא העץ. היא הייתה לוקחת משם תפוח או סוכריה,  נוגעת בזהירות רבה בצעצוע עם בובה שהיה תלוי על העץ. סבתא הרגישה מאושרת. את התחושה הזאת היא זוכרת עד היום.

תמונה 2

סבא רומן

הקיבוץ נילבן ney leben

סבא רומן מספר שהוא נולד בשנת 1955, בקיבוץ נילבן שפירושו מיידיש חיים חדשים.

הקיבוץ הוקם בשנת 1932. רעיון הקמת קיבוץ היה מעניין מאוד. מתנדבים מארץ ישראל הגיעו לקרים ב -1932 והכריזו על הקמת קיבוץ ליהודים. אז התחילו להגיע חברים חדשים מבלרוס ומקומות אחרים. רוב חברי הקיבוץ היו יהודים. חיים משותפים היו טובים לכולם. אנשים חיו שם בשמחה ובאושר.

בשנת 1941 התחילה מלחמת העולם השנייה. כל הגברים היהודים מהקיבוץ התגייסו לצבא. אבא של סבא שלי היה נהג במקצועו, לכן גם בצבא הוא שירת כנהג.

עם המשאית הקטנה  הישנה שלו עבר סבא את כל המלחמה ובתומה קיבל אותה במתנה. המשאית הזאת שירתה את המשפחה של סבא רבא שלי עוד הרבה שנים גם אחרי המלחמה.

הצבא של סבא

סבא  רומן שירת בצבא  הסובייטי משנת 1973 עד 1975. ב-1973 הוא סיים קורס טייס  שנמשך חצי שנה בבלרוס, ואחרי זה נשלח  לאי קרים להמשך שירותו. במקרה התגלה שמקום שירותו נמצא קרוב לביתו. שזה 30 ק"מ מקיבוץ נילבן. סבא שירת בחיל האוויר ובזמנו הפנוי הוא היה מנגן  בגיטרה בלהקה מוזיקלית. הוא סיפר לי מקרה שקרה לו בצבא. המפקד פנה לסבא בבקשה לארגן מופע. סבא הציע לו לבחור בקיבוץ שבו הוא נולד.

כל התושבים הגיעו למופע, אז סבא שלי עלה על הבמה במדים של טייס וכולם זיהו בו את ילד הקיבוץ. אנשים התפעלו מאוד והיו שמחים לראות את סבא מנגן. ראש המועצה הודה לסבא ולהקתו  על היוזמה. אבל הכי היה מאושר סבא שלי.

הלהקה של סבא

תמונה 3

משפחה בישראל

בשנת 1997 אחרי הרבה מחשבות וויכוחים סבא וסבתא שלי בגיל 42-40 עזבו את העיר סימפרופול שבאוקראינה  ועלו לארץ ישראל. הם הגיעו לעיר רחובות שבו התגורר קרוב משפחה (בן דוד של סבא). כאשר סבי הגיע לרחובות הלך לעבוד בהי-טק, וסבתי הלכה ללמוד עברית באולפן ולעבוד. בתם, אמא שלי, הייתה אחות  באוקראינה. היא המשיכה לימודים בארץ וקיבלה תואר ראשון. עכשיו היא עובדת כאחות אחראית בסניף מאוחדת.

אחיה של אמי, יבגני, סיים בית ספר והתגייס לצבא. כשסיים את שירותו בצבא הלך ללמוד הנדסאי מכונות. עכשיו הוא עובד בהי-טק.

סבתי וסבי מספרים, שהם גרו ברחובות כ-5 שנים בשכירות. לא התאפשר להם לקנות דירה פרטית ברחובות כי הבתים היו מאוד יקרים. לכן כשבתם, אימא שלי, התחתנה ועברה לגור באשקלון, אז סבא וסבתא מיהרו לקנות דירה קרוב לבת שלהם. עד עכשיו הם חיים באשקלון בעיר שאני נולדתי בה.

תמונה 4

תרופות סבתא

סבתא שלי הכירה מסבתא שלה תרופות רבות שבעזרתן היא טיפלה בנו. יש תרופה שעשויה משומן של כבש. כשהילד משתעל, מורחים את השומן על הגוף, לובשים בגד חם, עוטפים את הילד בשמיכה חמה לכל הלילה. קונים שומן טרי של כבש, חותכים את השומן לקוביות קטנות ומטגנים אותו בסיר עד שיוצא ממנו השמן. אם ילד מאבד קול, לוקחים עלים של סלרי ושופכים על העלים מים רותחים אחרי 10 דקות אפשר לשתות את המשקה.

סבתא שלי מספרת שהיא ממש אוהבת את התרופה נגד שיעול: חצי כוס חלב חם, חלמון אחד, כף חמאה, כף דבש, כף וודקה ולשתות את זה לפני השינה. כשלסבתא שלי הייתה התקפה של אנגינה, דלקת שקדים, סבתא שלה הייתה מכינה לה שתייה שהיא ממש לא אהבה: כוס חלב חם, כף שמן, חצי כפית סודה לשתייה וכפית דבש.

 

הזוית האישית

אילונה: אני ממש נהניתי בתכנית הזו שנתנה לי הרבה ידע ומוטיבציה ללמידה. אני גם למדתי איך לשפר שגיאות כתיב ולכתוב סיפורים מעניינים ולימדתי את סבתא מיומנויות מחשב.

מילון

פוסבטלי
טקס אירוסים

ציטוטים

”עדיף עכשיו מאשר אף פעם.“

הקשר הרב דורי