מאגר סיפורי מורשת

סבא דני גבעולי מספר לזהר

תקופת ילדותי

"אני נולדתי בשנת 1944, ברחובות, בזמן בו עדיין התקיימה מלחמת העולם השניה. ההורים שלי, אברהם וסלקה גבעולי, גרו בירושלים. הורי עלו לארץ ישראל שבע שנים לפני שנולדתי, הם עלו מפולניה. הם הכירו בארץ אצל חברה משותפת ואחרי כמה שנים הם התחתנו.

 בילדותי

הייתי הילד הבכור, אח לאחותי הקטנה, בילהה. באותם ימים גם דודתי ציפורה עלתה לארץ והכירה את בעלה, הם גרו בגדרה שהייתה אז מושבת הבילויים (בית יהודה לכו ונלכה, תנועה של בני נוער לעלות לארץ). למזלם הם (דודתי ובעלה) עלו לארץ לפני מלחמת העולם השניה. ההורים שלי דיברו בבית יידיש ופולנית ביניהם. מאחר ואמא שלי לא קיבלה מספיק תמיכה כשנולדתי, היא הלכה ללדת אצל אחותה ציפורה, ואני נולדתי בבית החולים קפלן שברחובות. דודתי ציפורה טיפלה באמי ובי ואחרי זמן אמי חזרה לירושלים.

גרנו בבית ישן עם חדר אחד בלבד ושירותים שהיו גם של השכן, הבית היה בית ערבי, בנו אותו ערבים. לבית הייתה חצר גדולה. הייתי הולך לגן כי הורי עבדו, אמי טיפלה בילדים (גננת) ואבי היה נגר (הוא למד את הנגרות מאבא שלו שגם היה נגר, קראו לו פסח. לאימו קראו אסתר, הם גרו אז בסיביר שברוסיה כך שהיו רחוקים מישראל).

לגן אליו הלכתי קראו גן מרגלית. כשהייתי בגן הורי עבדו. הגן נגמר בשעה 12:00 בצהריים, תמיד ההורים שלי באו מאוחר מכיוון שעבדו. אני זוכר שהיו אנגלים בארץ (תקופת המנדט הבריטי), תמיד היינו קוראים להם נאצים כי רצינו שהם יעזבו. לא היה לנו הרבה כסף כך שלא היו לנו צעצועים או ספרים. היינו החברים משחקים בדברים שהיינו מוצאים. הצעצוע היחיד שהיה לי הוא הגה של "בימבה". פעם אחת אפילו נפצעתי כששיחקתי בהגה ועד היום יש לי צלקת. כשהייתי בן ארבע התחילה מלחמת השחרור ובדיוק עברנו דירה, לא היו מכוניות, רק לעשירים היה. אז היינו צריכים ללכת ברגל עד הבית שאליו עברנו".

ארוחה משפחתית עם דודי, סבי וסבתי

תקופת לימודי בבית הספר היסודי

התחלתי את הלימודים בבית הספר בגיל צעיר (בגיל חמש) עשו לי בחינה כדי שאוכל ללכת בגיל כזה צעיר. ביסודי הלכתי לבית ספר בשם "תחכימוני" בו למדו מכיתה א' עד כיתה ח' כך שהיה יסודי ותיכון, ללא חטיבה. ביקרתי בו לפני כמה שנים והוא עדיין היה בית ספר אבל אני חושב שעכשיו קנו את השטח ובנו שם בתים.

הבית ספר היה דתי והיו בו רק בנים כך שעשינו הרבה שטויות. אני זוכר שהיו שתי חצרות שהפרידו בין הקטנים לגדולים כדי שלא נציק להם, אבל עדיין הצקנו להם (הייתי שובב מאוד). המורים היו נותנים לנו סטירות אם היינו מתנהגים לא יפה. היה לי חבר טוב בשם אבנר זילברמן, הוא היה חכם מאוד, תמיד הוא היה קורא. היינו משחקים הרבה בהפסקות.

אני חגגתי בר מצווה בשנת 1957, גם בדיוק גמרתי יסודי אז. אני עליתי לתורה והייתי צריך להתכונן אז התכוננתי יחד עם סבא פסח שהוא היה הגבאי של בית הכנסת.

למדנו ביחד את מה שהיה צריך לדעת. אחרי העלייה לתורה בבית הכנסת הלכנו לחגוג במסעדה. נתנו לנו את האולם כדי שנוכל לחגוג, אני זוכר שמאוד התרגשתי. באותה תקופה עברנו לבית אחר שהיה מאוד רחוק מבית הכנסת והיינו צריכים ללכת שעתיים ברגל כשירד שלג".

תקופת בית הספר התיכון 

אחרי שגמרתי את היסודי הלכתי לתיכון בשם "בית הכרם" שנקרא על שם השכונה בה היה. בשנה הראשונה שלמדתי שם למדנו במקום אחר ואחרי שנה חזרנו ללמוד בבית הספר הרגיל. זה היה בית הספר הראשון שלמדנו בו יחד עם בנות. קרוב לשם היה בית ספר בו למדו רק בנות בשם "למל". כל יום הייתי נוסע באוטובוס הלוך ושוב, זו הייתה נסיעה ארוכה.

הכרתי שם חברים חדשים ממקומות שונים. המורים שלי היו טובים ומאוד נהניתי בשיעורים שלהם. אהבתי מאוד ללמוד היסטוריה ותנ"ך וגם פיזיקה. הייתי טוב בלכתוב חיבורים ופעם אחת אפילו חיבור שלי הופיע בעיתון.

הזוית האישית

זהר גרובר: היה לי כיף לשמוע את סיפורי הילדות של סבא שלי, כי הוא זוכר המון סיפורים ומספר אותם בצורה מעניינת מאוד. היה לי קשה לקבוע איתו שעות וימים בכייון והוא גר בארץ שונה עם שעות שונות, אבל אני חושבת שיצאה לי עבודה טובה ומעניינת.