מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדות בקיבוץ אשדות יעקב ובמלכיה

תמר נכדתי, ואני, עפרה.
התאומות הבלונדיניות בקיבוץ
מה קרה כשחלינו, אחותי התאומה ואני, בחזרת?

אני עפרה שחורי, סבתא של תמר שחורי.

נולדתי בשנת 1955 בקיבוץ אשדות יעקב שבעמק הירדן. כחצי שעה אחריי, נולדה אחותי התאומה – אילה. באותה תקופה נהוג היה שקיבוצים גדולים ומבוססים, מאמצים קיבוצים צעירים בתחילת דרכם.

באותם ימים עלה לקרקע קיבוץ מלכיה שעל גבול הלבנון. כשהיינו בנות שנתיים וחצי, שאלו את הוריי האם יסכימו לעבור למלכיה למשך שנה, לעזרה. הוריי שהיו אידיאליסטים, ראו בזה אתגר ונענו לבקשה.

באשדות היתה אז מחלת החזרת ובמלכיה לא רצו שנדביק את הילדים במידה ואנו נושאות את המחלה. הוצע להוריי (כדי לא לעקב את הגעתם) שאחותי ואני נהיה בהסגר למשך שבועיים. הוריי הסכימו גם לזה. במלכיה קבלנו חדר קטן. היות ובקיבוץ היה נהוג שהילדים לא ישנים עם ההורים (מה שנקרא אז: לינה משותפת)  ההורים קבלו חדר אחר שהיה מרוחק מאתנו. (הזוי).

כששאלנו למה אנחנו לבד ולא עם כל הילדים, אמא אמרה לנו שהם חולים והיא לא רוצה שנדבק. וכך, כל תקופת ההסגר שאנחנו חשודות כחולות, שאלנו מתי כבר הילדים יבריאו. בלילות נשארנו לבד. אמא מספרת שכלל לא פחדנו, לא בכינו ולא התעוררנו בלילה. לאמא שלי שגדלה אף היא כילדה בקיבוץ, הדבר נראה טבעי ולא הייתה לה שום בעיה עם זה.

אבא שלי שהיה ניצול שואה, קבל את זה מאד קשה והיו הרבה ויכוחים ביניהם. בלילה כשהיו רעמים ,הוא רץ אלינו לבדוק שהכל בסדר. לזה אמא הסכימה. אמא שלנו נשארה אתנו במשך היום כל תקופת ההסגר לדבריה, זאת הייתה אחת התקופות היפות בחייה.

בכל בוקר יצאה איתנו לטיול בטבע, שרה לנו שירים, שחקה איתנו וספרה לנו סיפורים. אחר הצהריים היו מגיעים חברי הקיבוץ לצפות בנו, התאומות הבלונדיניות, המתוקות שכל כך דומות זו לזו. אהבנו מאד לשיר וגם הבנו שאנחנו אטרקציה,ובלי בושה פצחנו בשירה לקול צהלותיהם של החברים. (אחלה הצגה). בצהריים, אמא שלנו נאלצה להשאיר אותנו לבד,כחצי שעה כדי להביא לנו ארוחת צהריים מהמטבח של הקיבוץ. (בלתי נתפס). את הזמן הזה ניצלנו לעשות קצת שטויות. לקחנו קרם ולוטה ומשחת שיניים ומרחנו אחת לשנייה על כל הגוף והפנים. בהזדמנות אחרת, מרחנו על עצמינו יוד סגול, נקודות נקודות וגם עיטרנו את הרצפה. כך ניסינו לגוון את תקופת ההסגר.

כעבור שבועיים, כשהיה ברור שאין לנו חזרת, השתחררנו ועברנו לבית הילדים. בתום שנת העזרה, הוריי הודיעו שהם לא חוזרים לאשדות יעקב. הם התאהבו במלכיה וחיים שם עד היום.

הזוית האישית

עפרה שחורי: למרות כל זאת, אני לא מקורבנות הלינה המשותפת. ישנם כאלה הטוענים שזה פגע בהם קשות וזו טראומה לכל החיים. ילדותי בקיבוץ זכורה לי כמשהו חיובי וחווייתי. יש להניח שבזכות הוריי.

מילון

לינה משותפת
שיטת חינוך וגידול ילדים שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80. בלינה זו הילדים ישנו בלילות יחד, במבנים שנקראו "בתי ילדים", במנותק מהוריהם.

אשדות יעקב
אשדות יעקב הוא קיבוץ בעמק הירדן, שהתפלג לשניים בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד.

מלכיה
מַלְכִּיָּה הוא קיבוץ שעבר תהליך הפרטה מלא, באזור הצפון ברכס הרי נפתלי, ליד העיר קריית שמונה והשייך למועצה אזורית הגליל העליון. מלכיה שוכנת כ-700 מטר מעל פני הים. ויקיפדיה

ציטוטים

”ילדותי בקיבוץ זכורה לי כמשהו חיובי וחווייתי. יש להניח שכך היה בזכות הוריי.“

הקשר הרב דורי