מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רות לבית ולטר, נולדתי בשנת 1943 במרכז הכרמל של שנות הארבעים. גרנו בשכירות בבית הנופש של הקונסול הגרמני הקיסרי באותה תקופה, זה היה אחד הבתים הראשונים שבנו בהר הכרמל. אני הבכורה בין ארבע אחיות.

באותה תקופה היה נהוג לתת שם שני לילד/ה שנולד/ה ולכן שמי השני הוא דינה, מכיוון שבתנ"ך דינה היא נכדתו של יצחק ולסבי קראו יצחק. סבי וסבתי נשלחו למחנה הריכוז טרזיינשטדט שבצ'כיה ושם נפטרו. אבי קיבל את ההודעה על מותם בתום המלחמה מהצלב האדום.

קצת לפני קום המדינה, כשהייתי בת 4, חליתי בשעלת ומכיוון שזמן קצר לפני כן נולדה אחותי אילנה אמי החליטה לשלוח אותי לסבי וסבתי מצד אמי שגרו בירושלים כדי שיעזרו בטיפול בי. באותה תקופה היה שירות מוניות לירושלים. אימי באה איתי לתחנה הסבירה לנהג היכן להוריד אותי בירושלים וכך נסעתי לבדי בגיל 4 לירושלים.

סבי וסבתי גרו בשכונת טלבייה (היום השכונה הזאת מכילה את בית ראש הממשלה, בית הנשיא, מוזיאון האסלם ותאטרון ירושלים). הבית היה בית אבן, בנייה ערבית. הדירה הייתה מרווחת. לדירה אפילו הייתה עליית גג. אהבתי מאוד לטפס לעליית הגג, היו שם קני יונים ואהבתי להסתכל על הביצים שהטילו היונים ועל הבקיעה של גוזלים. בחצר הבית היה עץ של אגוזי מלך וזה היה ממש חוויה לקטוף ולפצח את האגוזים.

סבי, דוקטור יהודה ברגמן, היה רב בקהילת ברלין. הוא עלה ארצה לפני מלחמת העולם ובזמן מלחמת העולם בשנת 1943 פרסם ספר בשם הצדקה בישראל.

הספר של סבי

סבתי גידלה שמונה ילדים כשאימי הייתה הצעירה שבהם. אני זוכרת את השהות בבית סבתי כחוויה מאוד מהנה. אהבתי לשבת במטבח ולהסתכל איך היא מבשלת. כשאימי הייתה מגיעה לאסוף אותי מספרים לי שלא רציתי לעזוב.

במהלך מלחמת העצמאות אבי נשלח על ידי ההגנה לעמוד על גג בהדר הכרמל, נתנו לו רימון ביד הראו לו כיצד להפעיל את הרימון ברגע של התקפת ערבים. אני זוכרת איך בתום המלחמה יצאתי לחגוג עם הוריי ואיזה שמחה הייתה לי שסוף סוף הייתה לי מדינה!

אחד הימים הזכורים לי ביותר מילדותי היה יום השלג בחיפה בשנת 1950. שלג בחיפה הוא נדיר, אני זוכרת איזה חוויה מהנה הייתה לרדת לחצר שהייתה מכוסה בשלג ולראות את העצים מכוסים בשלג, זרקנו כדורי שלג ובנינו איש שלג.

פעמיים בשנה, בחופשת סוכות ובחופשת פסח אני ומשפחתי היינו נוסעים לנהריה יחד עם משפחת דודתי מצד אבי ושלושת ילדיהם. היינו הולכים בבקרים לחוף הים ולבריכה, שם למדתי לשחות. אחרי הצהריים השאלנו אופניים ושם למדנו לרכב יחדיו. כולנו ביחד רכבנו על אופניים לכברי ולמקומות נוספים בסביבה.

למדתי בבית הספר "הריאלי" כל שנות לימודי. אימי הייתה מראשוני המורים בבית הספר. כל יום לאחר בית הספר הייתי עושה פעילויות שונות: הייתי בחוג בלט, הייתי משחקת 5 אבנים, קלאס, 5 מקלות, בלורות (גולות), הייתי בתנועת הנוער "בני עקיבא" בגלל שמשפחתי הייתה מסורתית. למדתי לנגן בחליל במסגרת בית הספר, למדתי לנגן בפסנתר בשעות אחר הצהריים, היה לי אוסף בולים מרשים.

אחרי סיום הלימודים בבית הספר התגייסתי לצבא ושירתי שנתיים בתפקיד מוכמת בחיל האוויר. למדתי עבודה סוציאלית באוניברסיטת ירושלים ועבדתי במשרד הרווחה. נישאתי בשנת 1970 ליורם ירושינסקי ז"ל ונולדו לנו שלושה ילדים.

היה כיף גדול לגדול במדינת ישראל.

הזוית האישית

ניר: היה כיף מאוד לעבוד יחד ולתעד את סיפור סבתי.