מאגר סיפורי מורשת

שמי מִירֶלָה, פירוש השם: שלושה תווים מוזיקליים – מִי, רֶה, לָה.

שם נעורים: בֶּק. פרוש השם: במלחמת העולם השנייה, הנאצים נכנסו לעיירה ברומניה ורצחו את רוב היהודים. קומץ היהודים שנשארו כרתו ברית ביניהם שיקראו מעתה "בני קדושים". בקיצור בק.

מקום לידה

נולדתי ברומניה בעיר הבירה בוקרשט בתאריך הלידה 7.7.53

אני הבכורה במשפחתי ויש לי אחות צעירה ממני ב-4 שנים בשם דניאלה. אחותי היא אומנית והיא מפסלת כבר יותר מ-30 שנה.

ילדות

כשהייתי בת עשרה חודשים, אימא שלי עבדה כאחות בבית חולים. פעם אחת אמא ביקשה מהשכנה לשמור עליי ולא ידעה שהשכנה חולה במחלת שחפת. לצערי, גם אני נדבקתי מהשכנה והרופא אמר לאמי שאם היא רוצה להציל לי את החיים צריכה לקחת אותי להרים, אצל סבתא שלי. לא היה קל לשכנע את סבתי לגדל אותי, אבל בסוף היא השתכנעה. המרחק בין אמי לסבתי היה יום וחצי ברכבת. כמובן שהתגעגעתי לאמי מאוד. יום אחד היא באה לבקר והביאה לי מתנה. התחבאתי מתחת לשולחן לא רציתי לקבל את המתנה רציתי את אמי ולא את המתנה. סיפור מצחיק שאני זוכרת מתקופת מגורי בבית סבתא: יום אחד סבתא שלי אפתה עוגה היא השאירה אותה על השיש במטבח והלכה לשוק. הייתי אז בבית הספר שהיה קרוב מאד לביתי. בהפסקה באתי הביתה עם כל החברות שלי ואכלנו את כל העוגה.

עלינו לארץ כל המשפחה בשנת 1964 כשהייתי בת 11. מיד כשהגענו גרנו בכרמיאל. בכרמיאל היה אז רק בניין מגורים אחד ללא חשמל, ובלילה היינו רואים את אורות הכפרים הערביים בסביבה. כשהגענו היתה תקופת מיתון בישראל, והיה מאד קשה. אמא שלי שהגיעה עם ניסיון של 20 שנה כאחות בבית חולים ברומניה, נאלצה לעבוד בארץ כמנקה בקופת חולים. זה היה מאד טראומטי עבורה והיה לה קשה עם העבודה הזו. לאבי ניתנה עבודה כמנקה רחובות, כאשר ברומניה שימש כמפקח באתרי בניה. כל זה מאד הכביד עלינו בתחילת דרכנו בישראל. לא היה מספיק אוכל בבית והכריחו משפחה שכנה לארח אותנו בגלל חוסר כל. אני זוכרת היטב את טעם הבננה שטעמתי שם לראשונה! לא יכולנו לאפשר לעצמנו אפילו לקנות בננות…

כשהגעתי לארץ מיד נכנסתי לכיתה ה' וזה לאחר מאבקים של אמי להכניס אותי לכיתה המתאימה לי, כי רצו להוריד אותי לכיתה ד'. נשארנו לגור בכרמיאל במשך שנה וחצי עד שעברנו לקרית אונו, כי אמי התקבלה לעבודה כאחות בבית חולים תל השומר. מאד שמחנו על המעבר שבעצם פתח פרק חדש וטוב יותר בחיי.

אני שמחה לצרף תמונה לדוגמה, מעבודותיה המאלפות של אחותי אומנית הפיסול

הזוית האישית

מירל'ה: עדן שאלתיאל, שכנתי הלומדת בכיתה ג'2 בביה"ס יחידני ביבנה, פנתה אלי והציעה לי להצטרף לפרויקט המקסים והחשוב הזה, כי סבתא שלה לא יכולה. נעניתי בשמחה כי אני אוהבת לעזור ומאד אוהבת את עדן.