מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדה שחלמה על בובות

אסיה סימנוביץ
אסיה עם הבובות
סיפורה של אסיה סימנוביץ, ילדת מלחמה שחלמה על בובות

אסיה סימנוביץ' היא ילידת 1939, הייתה ילדה במלחמה קשה, שחלמה על בובות. הסיפור שלה, כפי שסיפרה, כמו גם אוסף הבובות המרהיב שליקטה במשך השנים תועדו במסגרת מיזם "הלל".

אסיה מספרת: "בשנת 1941 עם פלישת הנאצים לברית המועצות החלו הפצצות בעיר ויטבסק בבלארוס בה גדלתי. תושבי העיר החלו להימלט והשאירו הכל מאחור. אבי גוייס למלחמה ואמי לקחה מזוודה קטנה, את אחי בן ה-11 ואותי בת השנתיים – והתחלנו לרוץ.

לאחר ריצה ארוכה, עצרנו בשדה חיטה ואמי הלכה לחפש עבורי פיסת לחם כי בכיתי מרעב. לפתע, בעוד אני ואחי מחכים לה, החלו צעקות ובשמיים הגיחו מטוסים וצנחנים נאצים, ההמון התפזר בחיפוש אחר מחבוא ואחי הגדול נבהל וברח איתם. כך נשארתי בשדה לבדי. שכבתי שם שלושה ימים באפיסת כוחות עד שבן דודי מצא אותי. אמי, שכבר חשבה שנלקחתי בידי החיילים הגרמנים, בכתה מאושר.

המשכנו ללכת אל עבר רכבות הפינוי 'אבקואציה' וכשהגיעה הרכבת הראשונה, אמי ניסתה לשכנע מכרה שתכניס אותנו לקרון אך היא סירבה. הסירוב הזה הציל אותנו, כי הרכבת הופצצה וכולם נהרגו. הרכבת השנייה הובילה אותנו לסרנסק במורדוביה, לשם הגענו חסרי כל. מאבא לא שמענו עד שנת 1944. אז אימא קיבלה ידיעה על כך שהוא חי ושרד כפרטיזן והוא בדרכו לקחת אותנו בחזרה לבלארוס. אני, ילדה מלאת פנטזיות בת חמש, חשבתי שאבא הגיבור יגיע יפה תואר, לבוש מדי קרב, עטור מדליות ודרגות קצונה ויביא לי בובה. כל כך התאכזבתי, כשיום אחד נכנס לדירה גבר רזה מאוד, פצוע וקירח, ללא שום דרגות או עיטורים וללא שום בובה. לקח לי שנתיים לקרוא לו "אבא".

אסיה, עלתה לארץ בשנות ה-90 יחד עם בעלה, בנה ומשפחתו והצליחה למצוא עבודה במקצוע שלה במכללת "שנקר", שם העבירה קורסים במשך 18 שנה. עולים רבים אינם זוכים לעסוק במה שהם טובים בו, אבל לאסיה התאפשר להעביר מהידע והתשוקה שלה לדורות של ישראלים/סטודנטים רבים.

אסיה מראה לרויטל את אוסף הבובות

תמונה 1

סרטון תיעוד – אוסף הבובות של אסיה: 

הזוית האישית

הסיפור תועד במאגר המורשת במסגרת שיתוף פעולה בין תכנית הקשר הרב דורי לבין הלל באוניברסיטת תל אביב, הסיפור תועד על ידי הסטודנטית רויטל רזניק, התשפ"א, משתתפת בתוכנית קונקטורס הנתמכת על ידי ועידת התביעות וקרן ג'נסיס.

מילון

וִיטֵבְּסְק
העיר הרביעית בגודלה בבלארוס, השוכנת ליד הגבול עם רוסיה. ויטבסק השתייכה לבלארוס הסובייטית בין 1919 ל-1991 ומאז התפרקות ברית המועצות היא בשטח בלארוס העצמאית. במהלך מלחמת העולם השנייה, בין 1941 ל-1944, הייתה העיר תחת כיבוש גרמני ורוב העיר העתיקה נהרסה בקרבות בין הגרמנים והצבא האדום. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כך נשארתי בשדה לבדי. שכבתי שם שלושה ימים באפיסת כוחות עד שבן דודי מצא אותי“

הקשר הרב דורי