מאגר סיפורי מורשת

שמי יהלי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה סיפור תיעוד אל מאגר המורשת של התכנית. בסיפור התיעוד התמקדתי באמי, סיגל סבן.

קראו לאמי סיגל מפני שסבתי אהבה את השם מהשיר של הזמר אריס סאן "סיגל". היא נולדה בתאריך 24.9.1974 בבית החולים הלל יפה שבחדרה. שמות הוריה: אימא חיה ואבא פנחס. יש לאמי שישה אחים: אילנה, צביקה, יחזקאל, שמעון, דני וירון.

בילדותה היא גרה בבניין משותף בנתניה, בשכונה יהודית. בדירה היו ארבעה חדרים ומרפסת, בשני חדרים היו ישנים כל הילדים, חדר אחד להורים וסלון. כשהתקלחו ולא היו מים חמים, חיממו מים על גז בסיר גדול והיו לוקחים אותם למקלחת. כשהיו רוצים להרתיח כביסה היו מרתיחים מים על גז. הם שיחקו בקלאס, תופסת, מחבואים, גוגואים, גולות, סכין תוקע והיו רוכבים על אופניים. מתחת לביתם היה בית כנסת.

סבי, שהוא אבי אמי, עבד בבניין שעות רבות כדי לפרנס את המשפחה סבתי לא עבדה וגידלה את הילדים. ביום יום היו אוכלים אוכל מבושל וחם וגם לעיתים סנדווצ'ים עם לחם שחור של פעם. בשבתות היו אוכלים אורז, קובה, במיה, קציצות, בשר, עוף ממולאים ועוד. המאכל האהוב על אמי בתקופת הילדות הייתה קובת בורגול מטוגנות ממולאות בבשר. בילדות של אמי כמעט ולא היו ממתקים ואם קנו לה זה היה נדיר, היו אז חטיפים כמו במבה, שלווה, ביסלי ובייגלה.

באותה תקופה היו לובשים מכנס פדלפון ובחולצות היו כריות בכתפיים. הקניות היו נעשות בשוק או במכולת השכונתית. אמי למדה בבית הספר היסודי בארי שמונה שנים, מכיתה א' עד ח'. תלבושת אחידה הייתה רק בשיעור ספורט: חולצה בצבע צהוב, מכנס ספורט ונעלי ספורט ובטקסים חולצה לבנה. בתיכון היו טיולים שנתיים למספר ימים. בבית הספר היסודי הייתה משמעת מאוד נוקשה וחזקה התלמידים מאוד פחדו מהמורים לא התחצפו ולא התווכחו בכלל. במידה ותלמיד היה מתחצף היו מוציאים אותו לחדר המנהלת, משהים אותו מהלימודים, מזמינים את ההורים, ומורים עליו לכתוב 100 פעמים לא לעשות את מה שעשו. אמי הייתה בתנועת הנוער השומר הצעיר שם הייתה עושה פעיליות, משחקת, מדליקה מדורות ועוד.

לאחר מכן עברה לתיכון הדסה נעורים למגמת סיעוד, שם למדה מכיתה ט' עד י"ג ובהמשך למדה בבית ספר לאחיות לניאדו.

השיר "סיגל" של אריס סאן: 

הזוית האישית

יהלי: היה לי מאוד מעניין לגלות דברים חדשים על אימא שלי ולתעד את סיפורה.

סיגל: נהניתי מאוד לעשות את התכנית עם יהלי ולספר לה דברים שלא ידעה על ילדותי. זה נתן לנו זמן איכות יחד.