מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדה לאה עולה בגיל שמונה, לבדה, מדמשק לישראל

לאה, סבתא רבתא וסבא רבא נתן עם בנם הבכור איציק
נתן ולאה ז"ל עם שלושת ילדיהם
עלתה לבדה בגיל 8 מתוך ציונות ואהבת המדינה

שמי איליי דאבוש, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת המעורבות החברתית בביה"ס ובחרתי להביא את סיפורה של סבתי לאה פתיחה, לבית זלקטה, שנולדה בשנת1934, בעיר דמשק שבסוריה. היא עלתה לארץ לבדה בגיל שמונה, מתוך ציונות ואהבת המדינה

ילדותה של לאה

סבתי נולדה בדמשק שבסוריה למשפחה צנועה ושומרת מצוות. אביה היה אדם מכובד מאוד בקהילה היהודית שבסוריה. הוא היה דובר של חכם ניסים נדיבו הכהן והרב חכם עזור והיה שליחו של הרב. יחד עם זאת עזר ליהודי הקהילה בכל שיכל ובכל יום היה הולך למאפיה, אופה לחמים ומחלקם לאנשים.

ילדותה של לאה עברה עליה בעיר דמשק היא הייתה ילדה טובה והייתה עוזרת בבית לבני משפחתה: שומרת על אחותה הקטנה ועל סבתה, כאשר אמה הייתה הולכת להביא אוכל לאביה בבית הכנסת (מרחק הליכה כשעה).

באותה תקופה בסוריה הייתה שנאה רבה ליהודים. יום אחד בשעות בוקר, כאשר אביה של סבתי, פתח את דלת המאפייה (בא עבד אפה וחילק לחמים), התנפלו עליו חבורת סורים אלימים  ותקפו אותו. אביה של סבתא לאה לא התאושש מאז האירוע ונפטר מפצעיו.

העלייה מדמשק לארץ ישראל

סבתי עלתה בגיל שמונה לארץ ישראל, יחד עם אחיה יוסי שהיה אז כבן 12. סבתי למדה בכיתה א' בביה"ס אלינס שבדמשק. לשם הגיעו הקיבוצניקים (אנשי הפלמ"ח) ושכנעו אותם לעלות לארץ ישראל. לאחר שכנועים רבים הסכימה אמה לתת לאחיה ולה לעלות לארץ.

לפני עלייתה לארץ ישראל אמה קנתה לה נעליים חדשות, עגילים מזהב, נתנה לה קצת כסף ואף הכינה לה אוכל וצידה לדרך. אמה בינתיים העסיקה את השכנים הסורים, כדי שלא יודיעו למשטרה. הם יצאו לדרך, ללא פרידה מהמשפחה תוך שמירה על סוד עלייתם לישראל. הם עלו למשאית יחד עם עוד 30-40 ילדים יהודים. כעבור שעתיים של נסיעה הם ירדו והתחילו לצעוד ברגל כשמונה שעות. הם היו צריכים לשמור על שקט ולא להוציא מילה, למעשה הם חצו את הגבול מסוריה לישראל.

כאשר הגיעו לשטחה של ארץ ישראל, הם נסעו לקיבוץ דן, נכנסו לחדר האוכל ושם הביאו להם פרוסת לחם עם מרגרינה, ריבה ותה חם. זה היה בסביבות השעה 3-4 בבוקר. את סבתי ואחיה יוסי שלחו למושב תל עדשים.

חייה של לאה בארץ ישראל

חייה של סבתי לאחר עלייתה היו מאוד קשים ומעייפים. סבתי חיה אצל משפחת גרנוב. היא הייתה קמה בבוקר כדי להאכיל את הפרות, תרנגולות והאפרוחים ולאחר מכן הייתה מחליפה בגדים והולכת לבית הספר, בערב היו להם פעילויות כל ערב.

לאחר תקופת מה, אחיה יוסי היה צריך לעבור להתגורר עם הקבוצה הבוגרת יותר בכפר יהושע. סבתי מספרת: "זאת הייתה הפרידה הכי קשה שהייתה יכולה להיות, אבל לא הייתה לי ברירה". לאחר כמה שנים כשסבתי הגיעה לגיל 12 גם היא הייתה צריכה להצטרף אל הבוגרים ולעבור להתגורר בכפר יהושע.

סבתי מספרת שכפר יהושע היה שונה מתל עדשים, היא התגוררה אצל משפחת ארזי. היא הייתה קמה לפנות בוקר בכדי לחלוב ולהאכיל את הפרות, מנקה את הרפת, מאכילה את האפרוחים והתרנגולות, מכינה שיעורים ורק ב 14:00 בצהריים הולכת לבית הספר ולומדת רק שעתיים. כאשר הייתה חוזרת הביתה היא הכינה שיעורים, התקלחה ובשעה 20:00 בערב הם היו הולכים למפגש הפעילות. שם היו רוקדים ושרים עד 23:00 בלילה.

סבתי התגייסה לצבא בדיוק שהפך ל"צבא הגנה לישראל". את הקורסים שלה ואת ההכשרה, עדיין עשתה בפלמ"ח. חלומה היה להיות אחות ולעזור לאחרים וכך היה. היא למדה ב"מחנה 542" ולאחר שירתה בחיל רפואה. היא הפכה לאחות מן המניין, עבדה בבית חולים תל השומר במחלקת כירורגיה ביתנים: 11, 12, 18, 19.

חודש לפני שחרורה הכירה את בעלה ולאחר תקופה כאשר עודנה משרתת בצבא, הם התחתנו. סבי נתן פתיחה, גם הוא עלה מסוריה לבדו. הוא התחנך בקיבוץ עין גב ולאחר מכן עבר לגור בשכונת התקווה שבתל אביב.

 סבתא רבתא לאה

תמונה 1

חיי המשפחה של לאה ונתן פתיחה

לאחר שחרורה מצה"ל התגוררה סבתי לאה עם סבי נתן בשכונת התקווה. למחייתה עבדה כגננת ומורה מחליפה בבית הספר "הירדן" בשכונה. כאשר ילדה את בנה הבכור איציק, לא ידעה ולא הבינה מה צריך לעשות. בעלה לימד אותה לבשל ולעשות את עבודות הבית. השכנות שלה עזרו לה המון. כך למדה להיות אימא בעצמה, לנקות ולבשל.

סבתא רבתא לאה, סבא רבא נתן עם בנם הבכור איציק

תמונה 2

לאחר שלוש שנים נולד בנה השני יעקב ולאחריו נולדה בתה שיפרה. אחרי 13 שנה נולדה בתה הרביעית נאווה.

סבתי מספרת: "בעלי נתן לי כסף לחשמל, מים וטלפון. את קניות הבית קנה בעצמו, "אבל לא היה לו גרוש לקנות משהו לילדים". סבתי רצתה שילדיה יהיו מלומדים ובעלי מקצוע וכך בכסף שחסכה מעבודתה כל חייה עזרה לילדיה, לרווחתם וזאת כדי שלא יחסר להם מאום. יחד עם זאת חסכה עד ליומה האחרון "גרוש ליום שחור".

 סבא רבא נתן וסבתא רבתא לאה עם שלושת ילדיהם

תמונה 3

ביתה היה מלא בכל טוב. את הנכדים ואפילו אותנו הנינים גידלה ורק פינקה במטעמים והמון אהבה. סבתא לאה הייתה אישה מיוחדת, חכמה וטובה. אנטליגנטית וחברותית מאוד. שמחת החיים וחדוות האושר שרו בנשמתה. את החיים אהבה עד מאוד. אצלה תמיד "הכול היה בסדר!" גם ברגעים הכי קשים וכואבים, תמיד הכול לווה במילים: "ברוך השם" וכך חינכה את כולנו בני ביתה ומשפחתה.

סבתי לאה נפטרה בתאריך 06.08.2020 – יהי זיכרה מבורך לעד!

סיפור חייה של סבתא לאה בת נאוה מוקדש לעילוי נשמתה ולזכרה, אוהב אותך עד מאוד סבתא יקרה שלי. בדף זה תומצת סיפור חייך, אך את כל סיפורייך היפים, המיוחדים האמיתיים במיוחד נמשיך לספר ונשמיע לכל דורותייך, אמן.

הזוית האישית

איליי דאבוש: בחרתי לספר על סבתא רבתא שלי, משום שהיא נפטרה לפני שנה ומאוד הייתי רוצה שישמעו את הסיפור שלה ומה שהיא עברה. סבתא רבתא שלי הייתה חלק ממני וגם אותי הנין, גידלה. אהבתי אליה גדולה עד מאוד ובשבילי היא "סבתא" שלי. על כן בסיפור כתבתי "סבתי" ולא "סבתא רבתא" שלי. מעבר לסיפור האישי, סיפורה של סבתי מלמד אותנו פרק חשוב בהסטוריה של הקמת המדינה, כיצד ילדים רבים עלו בעליית הנוער ארצה, ללא הוריהם, והתמודדו כילדים עם כל הקשיים, עבדו, למדו ובנו משפחות במדינת ישראל – בזכותם אנו פה היום.

סיפור זה תועד במסגרת יוזמת המעורבות החברתית – "דורות – בקשר הרב דורי", בשיתוף מינהל חברה ונוער ותכנית הקשר הרב דורי.

מילון

תל עדשים
תֵּל עֲדָשִׁים הוא מושב עובדים בעמק יזרעאל, 5 ק"מ צפונית לעפולה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. היישוב נקרא על שם תל עדס, יישוב ערבי ששכן בקרבת מקום. היישוב הוקם בשנת 1913 כהתיישבות של חברי ארגון השומר. בשנת 1917 התפלג היישוב ונותרו בו משפחות בודדות לצורך שמירה. בשנת 1923 הגיעו למקום 40 משפחות חדשות והוא הפך למושב עובדים. (ויקיפדיה)

כפר יהושע
כְּפַר-יְהוֹשֻׁעַ הוא מושב בעמק יזרעאל, כשני קילומטרים דרומית לרמת ישי, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. נוסד ב-12 באוגוסט 1927. חיים בו כ-1,100 תושבים ויש בו 90 נחלות חקלאיות ששטחן הכולל 9,500 דונם. המושב נקרא על שם יהושע חנקין אשר ניהל את העסקאות לרכישת עמק יזרעאל לשם יישובו על ידי יהודים ובהן רכישת אדמות תל-שמאם ממשפחת טואני (ת'וואני) הלבנונית, שעל חלקן יושב כפר יהושע, בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20. ואף זירז את הקמתם של היישובים החקלאיים החלוציים בו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”שמחת החיים וחדוות האושר שרו בנשמתה.“

הקשר הרב דורי