מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא זפירה ואני קרויה על שם סבתי מצד אבי והכינוי הוא זלי. בישראל התווסף לי השם זהבה. שם משפחתי המקורי הוא סיבידיה, (על שם עיר בספרד) וכשנישאתי השתנה לדואניס.

נולדתי באיסטנבול שבתורכיה, בתאריך 6.10.59 ובכל שנה אני חוגגת יום הולדת בחברת המשפחה. במשפחתי אני בת אמצעית בין שני אחים בנים. הרגשתי כמו כל ילד אמצעי מעט תחרות עם הגדול וגם עם הקטן, אבל לא קיבלתי יחס שונה. אחי הגדול נולד בתורכיה והקטן נולד בארץ. שניהם חכמים ומוצלחים, הגדול נשוי +2 והקטן אלמן+2. לימים תאריך הלידה שלי קיבל משמעות נוספת, לאחר שבן זוגי נפצע קשה מאוד במסגרת שירותו הצבאי, ומאז חיינו וחיי המשפחה קיבלו תפנית.

בשנותי הראשונות גדלתי באיסטנבול, ובגיל 5 עליתי לארץ עם הורי ואחי באוניה בשם מרמרה. חווית השייט הייתה מאוד מיוחדת. כשהגענו ארצה שיכנו אותנו בצריף בגבעת שמואל. היו בו שני חדרים וסלון קטן, בשכונה שהייתה ברובה עולים חדשים מארצות שונות. מיד התחברתי לילדה בת גילי שעלתה מרומניה בשם תהילה. תקשרנו באמצעות הידיים לאחר מכן נאלצנו ללמוד מספר מילים כל אחת משפת חברתה. סבי מצד אימי, שהגיע מספר חודשים לפנינו לארץ, התגורר איתנו, וחוויית הגדילה לצידו הייתה מלמדת ומאלפת. הוא נהג לספר לנו סיפורי אגדות ובדיחות, ובגינה הקטנה שבחצר גידל צמחי תבלין.

תחביביי הם קריאת ספרים, פתרון תשבצים ותשחצים, ריקודי עם ומפגש עם חברים. ריקודי עם היו חלק מאוד נכבד בילדותי, רקדתי בלהקה והופענו במסגרתה. כמו כן, הייתי גם בתנועת הנוער בה לימדו אותי להתמודד עם אתגרים באופן עצמאי.

המשחקים ששיחקתי בתקופת ילדותי עם חברים היו בובות, קלאס, חמש אבנים, תופסת, גומי, אבל הכי אהבתי לטפס על עצים בפרדס שהיה ליד הבית. רוב המשחקים מוכרים גם היום.

שירי הילדות שלי היו בעיקר רומסות ספרדיות ושירי ילדות ישראליים, למדתי אותם מהגן ומחברים. אני זוכרת את המילים של שירי הילדות.

למדתי בגן חובה בגבעת שמואל, בו הגננת דיברה ספרדית וזה עזר לי מאוד להתאקלם מהר יותר. הייתי מאוד שובבה ופעילה חברתית. לאחר מכן למדתי בבית ספר יסודי בגבעת שמואל ובכיתות ז'-ח' בבית ספר "השומר". הייתי תלמידה טובה והיו לי הרבה חברים וחברות. כשסיימתי בית ספר יסודי עברתי לתיכון "שיין" בפתח תקווה מכיתה ט'-יב' בית ספר לבנות בו הלימודים היו לא קלים. בהמשך, היה אמור להיות סמינר למורות. הייתי תלמידה מצוינת ובספורט הייתי בנבחרת כדורסל.

בצבא שירתתי בממ"רם – יחידת המחשבים של צה"ל, היו לי חויות ממש טובות מהשרות הצבאי. מוניתי להיות אחראית משמרת, מה שנתן לי פטור משמירות. מלחמת ששת הימים הייתה קצרה אך מתוחה, ומלחמת יום כיפור הייתה טראומתית. גייסו את אבי והוא לא היה בבית כמעט שבועיים. גם מלחמת המפרץ זכורה לי כתקופה קשה בגלל נושא מסכות אב"כ והאזעקות. הייתי בבית לבדי עם 2 בנים צעירים כי בעלי נשאר בבסיס.

הכרתי את בעלי באמצעות מכרה משותפת, ובשנת 1981 התחתנתי בגיל 22 באולמי "דליה" בתל-אביב. יש לנו 2 בנים ובת ושישה נכדים. הבנים כבר נשואים והבת עדיין רווקה.

מקום העבודה הראשון שלי היה בבנק, בו עבדתי מספר שנים, ולאחר מכן עשיתי הסבה להנהלת חשבונות בזה אני עוסקת עד היום, ועדיין לא פרשתי לגמלאות. לא תכננתי לעסוק בזה בילדותי, אלא חלמתי להיות פסיכולוגית או עובדת סוציאלית. היום הייתי רוצה ללמוד עוד שפות וגם פסיכולוגיה, כי ללימודים יש חשיבות מאוד גדולה בחיים.

אני חוגגת את החגים ביחד עם ילדי ומשפחותיהם והחגים החביבים עליי הם ראש השנה ופסח, כי אז נפגשים כולם יחד ואנו אוכלים מאכלים מיוחדים לעדה שלנו. בפסח אנו נוהגים לקרוא את ההגדה על פי נוסח ספרדי טורקי ומי שמכיר שר את השירים בסוף ההגדה. החגים הם הזדמנות נפלאה למפגש משפחתי עם המשפחה המורחבת.

האירוע המשמח ביותר בהתבגרותי הוא הולדת אחי, והעצוב ביותר הוא מות סבי, שגר אצלנו והייתי קשורה אליו. מלבד זאת, האירועים המכוננים בחיי הם נישואי ולידות ילדיי ונכדיי. אירועים פחות נעימים היו מות הוריי ופציעת בעלי בפציעה קשה, בדיוק ביום הולדתי.

כשטיילתי בחו"ל, ביקרתי בטורקיה במקום הולדתי פעמיים, מתוכן פעם באיסטנבול לטיול שורשים. בנוסף, הייתי גם בצרפת, בלגיה, הולנד ולונדון.

הזוית האישית

סיפורה של זהבה דואניס תועד על ידי רותם סבג, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.