מאגר סיפורי מורשת

שמי רות בזרנו לבית רודריג נולדתי בכט' בנובמבר 1948 שבוע לאחר שהורי עלו לארץ מבולגריה באניית מעפילים קפלוס.

העבירו אותם לבית עולים בפרדס חנה חדרה. לאחר שנולדתי משפחתי עברה לגור בבית ברמלה. החיים בבית ברמלה היו מאד קשים השירותים היו בחצר היה מקרר שעבד ללא חשמל, אלא היו רוכשים בלוק קרח לשימור האוכל ובשנת החמישים היו רוכשים את המוצרים הבסיסיים כגון סוכר קמח אבקת ביצים וכו' עם קופונים. אבא שלי עבד במפעל צינורות בעבודה פיזית קשה.

לא היה מחשב או טלוויזיה אך היו משחקי חצר כגון קלאס חמש אבנים חבל וכו'.

 

בשנת 1967 התגייסתי לצה"ל ושירתתי בפיקוד מרכז  בלשכת רחבעם זאבי גנדי. בשנת 1979 נשאתי ליוסף לבית בזרנו. בשנת 1979 נשאתי ליוסף לבית בזרנו  נולדו לנו שלושה ילדים: ליאת, גיא וארז גרנו ברמלה עד 1981.

בשנת 1981 עלינו לקרקע לישוב בית אריה. בית אריה ישוב קהילתי הוקם ע"י תנועת חרות כגרעין לבונה רוב המתיישבים היו עובדי התעשייה האווירית. בית אריה נקרא על שם אריה בן אליעזר שהיה מלוחמי האצ"ל ומאנשי תנועת חרות. המזכיר הראשון היה יהושע גן ז"ל, שנהרג שבוע לפני שעלינו לקרקע, כשבא לחלץ חיילים שעלו על מוקש. יהושע היה חובש צבאי ועל שמו נקרא בית הספר היסודי. בית אריה הפכה למועצה מקומית בשנת 1985 ובשנת 2004 אוחדה עופרים עם בית אריה. בשנת 1981 עם העליה לקרקע עלו 30 משפחות וכיום 1,500 משפחות.

 

  

 

 

 

 

 

בתחילה גרנו באשקוביות ללא מים וחשמל.

 

חיי הקהילה היו מאד מפותחים: קבלת שבת בערבי שישי, ליל סדר עם המשפחה המורחבת, נטיעות בטו' בשבט, מסיבות פורים וכו'. כיום בבית אריה יש 2 בתי ספר יסודי וחטיבה, גני ילדים, מעונות, תנועות נוער, מתנ"ס, חוגים, חדר כושר ובריכת שחיה.

בתי הבכורה לבית בז'רנו, אמא של עדו הייתה במחזור הראשון של ביה"ס. הכיתה מנתה 8 תלמידים. כדי לקיים לימודים היו שיעורים במקצועות שבהם חיברו שתי כתות כגון חקלאות ספורט וכו'. כיום בביה"ס ישנן  בכל שכבה שלוש כתות.

 

אחת מהחוויות הנהדרות שחוויתי בגיל 60 הייתה צניחה חופשית. הריחוף באוויר גרם לתחושה נהדרת ולהתמודדות עם הפחד.   

 

כיום עם יציאתי לגמלאות מהתעשייה הצבאית. אני עוסקת בפעילות התנדבותית. הקמתי קבוצה של מתנדבים מבית אריה – עופרים 43 במספר, שמגיעים לבסיס נחשונים ומכינים את הציוד לחיילי המילואים.

 

     

 

 

הקמנו מחסן בישוב שהתושבים מביאים בגדים, כלים שמיכות וכו'. המחסן נקרא "בוטיק השקל" כי מוכרים כל דבר בשקל. הכסף שנאסף חוזר לקהילה ועד כה רכשנו מגבר, פסנתר, ציוד החייאה ועוד.  

במסגרת התנדבותית זו אנו פועלים גם למען רווחת חיילים ומשפחות נזקקות. 

 

 

 

הדבר שהכי הרבה גורם לי לעונג זה המפגש המשפחתי והבילוי עם הנכדים שלי. אנחנו אוהבים לטייל ברחבי הארץ, לבלות ביחד, ללכת לים ולבריכה ובכלל- המפגש עצמו מעלה המון המון שיחות והנאה.   

 

  

 

 

תשע"ה