היה לי כסף שהוחבא, במכפלת של המעיל
הקליטה בקיבוץ רמת הכובש
שמי שולמית מני נולדתי בשנת 1936 בבגדד עיר הבירה של עירק .
בכיתה ו' הייתי נחושה בדעתי לעלות לארץ ישראל, כי חלק מבני המשפחה שלי היו חברים בתנועה ציונית.
עליתי לארץ מהעיר בצרה, עיר נמל, דרך אבו אלכסיב מקום שכולו מים, דקלים, עצים וירק, זו הייתה דרך
בלתי ליגלית, להגיע לפרס.
בדרכנו לארץ סבלנו מאוד מקשיים רבים. קשיים פיזיים וקשיים נפשיים. היה פחד גדול שנתפס בגבול.
הגענו למעבר הגבול עם עירק . האנשים שסייעו לנו ,דרשו עוד כסף וזהב והם קיבלו, היה צורך לשחד אותם.
הם היו ערבים מהעיר בצרה, שעסקו בהברחות תמורת הרבה כסף. הגענו למרכז גדול שבו אספו את כל
העולים מעירק. אני הייתי עם בת דודתי ודודי, כולם דיברו שם ערבית ופרסית.
נשארנו לילה במרכז זה ובבוקר העבירו אותנו לרכבת, שהסיע אותנו , למחרת הגענו לטהרן. בטהרן ,
לקחו אותנו למקום איסוף שהיה ממוקם, מאחורי בית קברות. שם היה מחנה לעולים שבאו מעירק.
ירד שלג והיה קור ולנו לא היו לנו מספיק בגדים. לישון היה מאוד קשה, כי כולם שהו במקום יחד. זה היה חדר
ענק ובו ישנו נשים ובצד השני גברים. היו גם מעט משפחות מטהרן.
למזלי היה לי כסף שהוחבא, במכפלת של המעיל ויכלתי לקנות בעיר מעט בגדים שהייתי צריכה. כעבור
בערך שבועיים, היגיע יום הטיסה. עלינו על מטוסים והגענו לארץ ישראל.
נסענו למרכז "שער העליה", שהיה פעם מחנה של האנגלים. אחרי כשבועיים הפרידו אותי מבת דודתי
ומדודי, ונשלחתי ל"אחוזה" הנמצאת צפונית לחיפה. אני זוכרת, שהיה קר מאוד. היו קשיים רבים גם שם.
באחוזה גזרו את שערי, סיפרו אותי בתספורת קצרה מאוד. התחלתי לבכות, כי לא הבנתי מדוע סיפרו אותי
כל כך קצר. אנשים הסבירו ואמרו לי, שזה נעשה כדי שלא יהיו לי כינים. שמתי מטפחת על הראש מרוב הבושה.
היו הרבה בנות שגילחו את שיערן ממש לקרחת.
אחרי כשבועיים העבירו אותי עם קבוצת נוער לקיבוץ "רמת הכובש". בקיבוץ, קיבלו אותנו יפה עברנו בדיקה
רפואית . בקיבוץ, חילקו אותנו לקבוצות של ארבע בנות בחדר וגם ארבעה בנים בחדר אחר אלה היו שני
צריפים גדולים, נפרדים המחולקים לחדרים. בקיבוץ "רמת הכובש" היה סדר יום קבוע. למדנו חמש שעות
ועבדנו שלוש שעות ביום.
בערב שבת הייתה קבלת שבת ומסיבה. הייתי חברה בוועדת תרבות של הקבוצה. במפגשים אלו היינו שרים ורוקדים. אני זוכרת, יום אחד הלכנו לראות, מרעה של פרות. אחד הנערים , אמר שבני הקיבוץ לא עושים שחיטה
כשרה לפרות, אלה יורים בפרה במקום שחיטה. הדבר כל כך זיעזע אותי שבמשך כל שהותי בקיבוץ לא טעמתי
בשר. הנער שסיפר זאת מאוד הצטער, אך אני סרבתי לנגוע בבשר
אני זוכרת את ערב כיפור, חלק מחברי הקבוצה, החלטנו לצום. לחדר האוכל הביאו לנו מנות כפולות לאכילה
לקראת הצום. אחרי הצום בלילה, עשינו מסיבה והשתוללנו. חברי הקיבוץ באו להגיד לנו שאחרי הצום אסור
להשתולל וצריך להיות בשקט.
סיפורי הזכרונות שלי מן הקיבוץ טובים, אני רוצה לנצל את תיעוד סיפורי זה ולהודות לאנשים יקרים שדאגו לנו
ועזרו בקליטתנו בארץ. לומר תודה למטפלת שלי בקיבוץ, שאהבה אותנו, למדריכה ולמדריך פיטמן שלימדו אותנו.
אני זוכרת, שגם אחי עלה בעליה הבלתי לגאלית. הוא הגיע אחריי לארץ בכמה חודשים, הוא נהג להגיע עם
האופניים לבקר אותי. הוא לימד אותי כל יום שבת לרכב על אופניים. תמיד הייתי נופלת מהאפניים.
באחד הביקורים, אחי מאיר, הביא את אחי נעים לביקור. נעים שהגיע אחרינו היה רק כמה ימים בארץ.
ממש עולה חדש. הם באו לבקר אותי בקיבוץ. אחי, נעים ראה אותי במכנס קצר, יחפה ושמנה, והיה המום.
כך לא היה נהוג להתלבש בעירק. בכל זאת הוא בא לחבק אותי ולנשק עם הרבה דמעות. זו היתה פגישה
מרגשת.
אחרי שנתיים וחצי בערך, משפחתי הצטרפה אלינו ועלתה לארץ. גם הם היגיעו בדרך לגאלית, כמו כל העולים
שעלו מעירק. כשנפגשתי וראיתי את בני המשפחה שלי התרגשתי ולא יכולתי להמשיך לחיות בקיבוץ
הגעגועים גברו עלי, וכך אחרי כמה חודשים עזבתי בצער ובדמעות את הקיבוץ וחזרתי לגור במעברה
יחד עם בני המשפחה שלי.
מילון
עלייה בלתי לגאליתעלייה לא חוקית
ציטוטים
”"אהוב את החיים החיים יאהבו אותך".“”אל תעשה לאחרים מה שאתה לא אוהב שאחרים יעשו לך“
”"הייה שמח בחלקך ושאף ליותר".“
