מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של הטלית

החפץ שסבא איתן הביא למפגש בכתה, הוא טלית שניתנה לסבא שלי, ע"י דודו, אח של אביו. סבא איתן הוא אבא של אמא שלי. סבא שלי ואבא שלו, הסבא רבא שלי ז"ל,  היו מאד קשורים זה לזה.

 

הטלית הייתה הטלית של אבא של סבא שלי. סבא שלי בחר להביא את הטלית משום שהוא מאוד התחבר לאביו. אביו של סבי נפטר מצהבת. סבי ישב חודשים ארוכים בביתו ולא הצליח לעכל את הבשורה המרה. הטלית עברה במשך שלושה דורות בין אביו של סבי לבין דודו של סבי ואז היא עברה בירושה לסבא איתן. אני מקווה שהיא תמשיך לעבור במשפחתנו לדורות הבאים.

 

סבא איתן נולד בשנת 1944  (ארבע שנים לפני קום המדינה) להורים שעלו מפולין בשנת 1930. הם יצאו מבתים חרדיים, אך בבואם לארץ ישראל, כחלק ממרידת הנוער שבחר לעלות ארצה, נטשו את דרך הדת בה התחנכו, והסתפקו בשמירת מסורת, למשל, חגגו את חגי ישראל, צמו ביום כיפור וכו'.

 

מנקודת מבטו של סבא, הטלית ניתנה לו גם לשמירה וגם למצווה להתפלל. הטלית ליוותה את דודו של סבי עוד מפולין. אביו נתן לו אותה כמתנה בצעירותו. היא לוותה אותו בכל דרכיו  והוא התפלל איתה מהבוקר – תפילת שחרית, מנחה, ערבית וגם בחגים ומועדים. דודו זיכרונו לברכה , שעלה לארץ דרך תנועת "הפועל המזרחי", התיישב בכפר הרואה שבעמק חפר. הוא הקים שם את ביתו, בנה רפת ולול וחוץ מזה היה לו גם פרדס של עצי הדר  ומטע תפוחים.

 

סבי זוכר שבילדותו נהג  לנסוע בעגלה רתומה לאתון, כדי לקצור ירק, תירס וגם סלק בהמות ולהביא מזון לפרות. הוא נהג ללכת  עם דודו לבית הכנסת ולהתפלל. אלה היו שנים מאושרות הנושאות הרבה מאוד זיכרונות. סבי זוכר שביום שישי לפני כניסת השבת, הייתה צפירה וכולם מיהרו מהר מאוד לביתם על מנת להתרחץ, להתלבש ולהתכונן לשבת. זאת אווירה  והרגשה אחרת לגמרי מאשר החיים היומיומיים שלא במסגרת דתית.

 

בסיום לימודי בית ספר העממי רשמו אותו הוריו לבית הספר החקלאי "כפר גלים" ושם למד מקצועות  עיונים וגם מקצועות מעשיים של  גידולי שדה , "פלחה" , גידול בעלי חיים וכו' . קשריו של סבא עם דודו ז"ל היו חזקים מאוד, מכיוון שבסיימו את בית הספר היסודי נפטר אביו, מרדכי ז"ל ממחלה.