מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הטיול לתבור

סבתא סמדר עם הנכדים
סבתא עם הנכדים
המסע השובב שלי בגיל 12 ברגל לבד להר תבור ובחזרה .

שמי סמדר כרמי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

הייתה זו חופשת חנוכה, ימי חורף יפים וצלולים. בשבת יצאנו אמי (בוכנר, גרדי), ארזה (אוסטרן) ואני אחר הצהרים לטיול בכיוון גבע. בתחילת הדרך הצעתי לשנות מסלול וללכת לגבעת המורה, הבנות הסכימו.

אך לגבעת המורה לא הגענו. זה היה רחוק מדי, וכבר היה מאוחר. חזרנו עם הבטחה שמחר, כאשר יצאו כיתות ו' ז' לטיול, נשכנע את המדריכה נינה גורן שבמקום ללכת לגלבוע, כמימים ימימה, נלך לגבעת המורה. הבנות הסכימו.

למחרת התאספו כל הילדים ב 8 בבוקר ונינה המדריכה הודיעה שהולכים לגלבוע . פניתי אליה והצעתי, שאולי הפעם נשנה את המסלול הקבוע ונלך לגבעת המורה. נינה סירבה. כל הילדים הלכו עם נינה לגלבוע. אך אני לא יכולתי להתכחש לתשוקה שהייתה לי ללכת לגבעת המורה (שמשום מה הייתה לי תחושה שהגבעה נקראת על שם אבא שלי, משה כרמי, שהיה מורה).

לקחתי אתי שני תפוזים, תחבתי אותם בשני כיסי הבטלדרס ויצאתי לדרך. אף אחד לא התנגד, לא מחה, לא אמר מלה. התחלתי לצעוד בכיוון גבעת המורה. חציתי את השדות המעובדים בתלמים ישרים וארוכים. האדמה הייתה רכה וידידותית. הבטתי בעקבות הברורים שהשאירו נעליי, וחשבתי שקל מאוד יהיה להתחקות על עקבותי. חשבתי על קארל מאי, ועל ג'ק לונדון, ועל שרלוק הולמס.

ככל שהתקרבתי לגבעת המורה, נגלה לפני יותר ויותר התבור בכל יפעתו, בעגילותו וחמוקיו ונחמדותו. הוא פשוט פיתה אותי. קרץ אלי, קרא לי: בואי אלי !

לא יכולתי לעמוד בפיתוי. שיניתי מסלול ועברתי לרגלי גבעת המורה דרך הכפר נעורה. פגשתי בכפר ילדים, אימהות וקצת אבות. אמרתי להם שלום. הם ענו לי: "שלום". חלפתי על פני הכפר והגעתי לעמק כסולות.

גם כאן חציתי את השדות ישר אל הכפר דבוריה. לא נכנסתי אל הכפר, רק חלפתי בפאתי הכפר על פני בקתות הבוץ הפשוטות, שנראו לי נחמדות למראה. התחלתי לטפס על התבור ישר, לא בכביש המתפתל. בתחילה הפיתולים של הכביש ארוכים למדי. אבל משליש גובה ההר הפיתולים מצטמצמים והמדרון תלול, אז הלכתי בכביש. הגעתי לראש התבור בערך ב- 12:30.

פגש אותי נזיר אחד ופנה אלי בעברית עילגת: "אתה רוצה ביסקוט?"  חייכתי לעצמי. הוא נתן לי שני ביסקוויטים וגם תפוח. הודיתי לו. עליתי אל גג האגף הדרומי של הכנסיה. שם הייתי כשנתיים או שלוש קודם לכן עם אבא והכיתה שלו (חסיה ונוגה מלץ ושרהל'ה בן עזרא) ושמעתי את כל ההסברים שלו על הנוף, הישובים, ההרים והעמקים. העליתי בזכרון את כל סיפוריו אשר זכרתי . וגם את סיפור שאול בעין דור. שמעתי אפילו את קולו מתנגן באוזני ומספר את סיפוריו. הוא היה אתי לאורך כל הדרך.

אחרי זמן מה חשבתי שהגיע הזמן לחזור הביתה. התחלתי לרדת מן ההר. אך הפעם לא ירדתי דרך הכביש בכלל, אלא ירדתי בריצה במורד התלול של ההר עם האבנים המתגלגלות, מסלע אל סלע, כמו בריקוד מעופף. תוך זמן קצר הגעתי לתחתית ההר. הלכתי אל כביש כפר תבור – עפולה, וחשבתי שאולי הפעם כדאי לקצר את הדרך והרמתי יד לטרמפ. עד מהרה נעצר לידי טנדר עם פועלים ערבים שנסע לעפולה. עליתי מאחור ונסעתי איתם. לא פחדתי כלל. בעפולה הלכתי לטרמפיאדה שמובילה בכיוון לעין חרוד.

פה חיכיתי אולי חצי שעה. השמש כבר שקעה. החשיך. והנה נמצא לי טרמפ שנסע לבית שאן. הוא עצר לי בסיבוב לעין חרוד, ועליתי בכביש העולה למשק. הגעתי לחדר האוכל של חברת הילדים בחמש ורבע . שמחתי. לא איחרתי לארוחת הערב. היה כבר חושך.

כשהתקרבתי לחדר האוכל, נשמעו פתאום קריאות: "הנה היא! הנה היא!". קמה מהומה בחדר האוכל: איפה היית? המשטרה מחפשת אותך! רוצי לחדר, אימא שלך דואגת נורא. שפרוני יכעס עליך. המשטרה בעקבותיך. ויתרתי מילא, ויתרתי על ארוחת הערב. הלכתי לחדר. אימא ישבה בקצה המיטה והחזיקה את ראשה בשתי ידיה. כשנכנסתי היא הרימה את עיניה ואמרה באיפוק רב: איפה היית?

עניתי בתמימות: "הלכתי לתבור. אבל לא איחרתי לארוחת הערב."

אימא: "כל היום חיפשנו אותך. בצהרים עופר ומנחמק'ה אריאב יצאו על סוסים לחפש אותך. אך באמצע הדרך מנחמקה הצטנן והם חזרו כלעומת שבאו. וגם המשטרה מחפשת אותך.."  פתאום נזכרתי שיש לי הערב חזרה בתל יוסף על הצגה שהכינה חיה שליטא. התנצלתי בפני אימא ואמרתי שאני ממהרת לחזרה. אסור לאחר..

הלכתי לתל יוסף דרך חורשת הזיתים. בינתיים הודיעו למשטרה שחזרתי הביתה. הם נסעו מיד לעין חרוד כדי לפגוש אותי, ואולי גם לנזוף בי.  אבל אני הייתי כבר בתל יוסף. עד שנודע להם שאני בתל יוסף והם פנו לשם, כבר נגמרה החזרה, ואני חזרתי דרך חורשת הזיתים לעין חרוד. המשטרה הגיעה לתל יוסף ושוב החמיצה אותי. בשלב זה הם כבר התייאשו מהמרדף וחזרו לעפולה וויתרו על המפגש אתי .

והחיים חזרו למסלולם. אבל אני הייתי מאושרת. הגעתי אל פסגת התבור.

תמונה 1

סבתא מספרת סיפור לנכדים

תמונה 2

סיפור נוסף של סמדר: הציפור הכחולה

הזוית האישית

עירד: החוויה שלי הייתה הייתה הכרה טובה יותר ולעומק יותר של סבתא שלי.

מילון

רצוצה
שבור מרוסק מנופץ

בָּטֶלְדְרֶס
מעיל קל וקצר שבקצהו התחתון חגורת בד סביב המותניים. במורשת הביגוד הצה"לית, ה"בטלדרס" החליף את ה"שינל", ובתורו הוחלף על ידי ה"דובון". (ויקימילון)

ציטוטים

”לקחתי אתי שני תפוזים, תחבתי אותם בשני כיסי הבטלדרס ויצאתי לדרך. התחלתי לצעוד בכיוון גבעת המורה“

הקשר הרב דורי