מאגר סיפורי מורשת

שמי זוהר סניה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם סבתא שלי אליס סניה.

סבתא שלי, אליס נולדה לבית משפחת ברנדמן, בעיר צ'רנוביץ' בשנת 1941, בתקופת השואה. סבתא מספרת: "גרנו בצ'רנוביץ זה היה אז אוסטרו הונגריה וכשעזבנו למחנה הריכוז זה כבר היה שייך לרוסיה. את החיים במחנה הריכוז אני זוכרת מעט מאוד כי הייתי קטנה מאוד, כל המשפחה שלי – אימא ואבא, האחים וסבא וסבתא – היינו כולנו בחדר אחד. אני זוכרת מעט מאוד כי הייתי קטנה, אבל סיפרו לי שלא היה מה לאכול והיו אנשים שהיו אוגרים המון מזון. אורח החיים של ניצולי השואה הוא אחר, בגלל שהם סבלו כל כך הרבה והיו כל כך קרובים למוות. עד היום, אני למשל, לא זורקת אוכל בכלל, אני תמיד אכין מאכלים משאריות האוכל נשארו, אני אפילו לא זורקת לחם".

סבתא אליס בילדותה עם אביה

סבתא בילדותה עם אימא שלה

סבתא אליס מספרת על העלייה לישראל

"עליתי לארץ בשנת 1964 בגיל 23, יצאתי ממחנה הריכוז כשהייתי בגיל שלוש. הגענו לבוקרשט ברומניה. החיים ברומניה היו מאוד קשים, משום שזה היה בתקופה של ניקולאה צ'אושסקו, השליט השני והאחרון של רומניה הקומוניסטית. למדתי שם בבית הספר התיכון, למדתי כימיה באוניברסיטה. הדודה שלי, היא שגידלה אותי כמו אימא שנייה, לאחר שאמי נפטרה כשהייתי בת תשע. היא דאגה שאני אלמד.

הפגישה עם סבא סימון

ברומניה הכרתי את בעלי סימון. זה היה באחד הימים, כאשר הלכנו ברחוב, פגשנו אותו, הוא היה יחד עם שכנה שלי, וגם אני הלכתי ברחוב עם שכנה אחרת. עצרנו כולנו ברחוב לדבר, פטפטנו וכך החלה הכרותנו. הוא התחיל איתי והמשיך לחזר אחרי. יצאנו שישה חודשים ואז החלטנו להתחתן.

סבתא אליס וסבא סימון

העלייה לישראל

מרומניה, עלינו לישראל. בחרנו לגור בעיר חולון ופה בארץ נולדו שני ילדינו; בננו אלון, שמתגורר היום בארצות הברית ואורן שהוא אבא של זהר עמה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, השנה. עבדתי  במהלך כל השנים בעיריית חולון, בתור מנהלת חשבונות ולאחר מכן התמנתי למנהלת מחלקה.

סבא של זהר היה בן אדם טוב ומאוד מאוד חכם. האישיות החמה שלו, המחשבות הטובות שלו והמעשים שלו  מלווים אותנו. יש לי כאב אחד גדול, שהוא לא יכול לראות את  נכדיו: את זהר, את נגה ואת שון. הוא לא זכה לראות  את האושר  הגדול שיש לי עם הנכדים.  סבא סימון, נפטר לפני שבע שנים בשנת 2013 . כבר כשזהר נולדה הוא היה מאוד חולה, הוא הספיק להכיר אותה, במיוחד אהב לטייל איתה בעגלה – הוא היה כל כך גאה בה, בצורה בלתי רגילה.

הטבעת של סבתא שעוברת במשפחתנו בירושה

מאז גיל שש עשרה, סבתא אליס עונדת את הטבעת על ידה, בדיוק כמו אימא שלה, היא אף פעם לא מורידה אותה מהיד. טבעת זאת מתנוססת על ידה גם היום, כשהיא בקרוב תהיה בת שמונים. סבתא אליס סיפרה לי שאימא שלה ענדה את הטבעת ומעולם לא הורידה אותה. היא הייתה כל כך יקרה לה, זו הייתה המזכרת היחידה שלה מאימא שלה.

הטבעת של סבתא שעוברת בירושה במשפחה

"לקחו לנו את הכל ואימא הצילה את הטבעת וזה הדבר היחיד שנשאר לי ממנה, טבעת זאת  חשובה לי יותר מכל – היא המזכרת שלי מאימא שלי, בכל מקום ובכל שמחה או עצב אימא שלי איתי ביחד."

סבתא אליס מאוד אהבה את הטבעת המיוחדת, אך מאחר והייתה קטנה מדי בשביל לקבל את הטבעת, היא חיכתה הרבה שנים, רק כאשר מלאו לה שש עשרה שנים היא קיבלה אותה, סבתא אומרת: "אני רוצה שהטבעת הזאת תהיה של  נכדתי זהר ושהיא תסמל עבורה מה שהיא הייתה עבורי, שתמיד יש לה את סבתא שלה שכל כך אוהבת אותה".

  סבתא שלנו אליס, בתמונה איתי ועם אחותי

הזוית האישית

סבתא אליס: "אני רוצה שהטבעת הזאת תהיה של  נכדתי זהר ושהיא תסמל עבורה מה שהיא הייתה עבורי, שתמיד יש לה את סבתא שלה שכל כך אוהבת אותה".

זוהר סניה: סבתא יקרה, אני אוהבת אותך!