מאגר סיפורי מורשת

סבתי יעל נולדה ב1940 בירושלים.

שמי אופיר זהבי, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי במושב רם און.

רם-און הוא מושב עובדים ויישוב קהילתי בחבל תענך שבדרום-מזרח עמק יזרעאל, דרומית לעפולה, צופה לעיר ג'נין. נחל הקישון מתחיל את דרכו באדמות המושב. ליישוב יצאו מוניטין של "מקום מיוחד" בנוף ההתיישבות החקלאית השיתופית בישראל. המושב נוסד ב-1961, ע"י גרעיני נח"ל של בני מושבים ותיקים ובוגרי בתי-ספר חקלאים. להקמת ישוב הקבע קדמה תקופת התארגנות בת שלוש שנים בישוב נורית שעל הגלבוע. עד 1963 חיו המייסדים כקומונה במודל קיבוץ, כשהוקמו 20 המשפחות הראשונות והושלמו התשתיות – חולקו המשקים לחברים והישוב התנהל כמושב עובדים. במשך השנים הראשונות הצטרפו למושב משפחות שהגיעו מקבוצים, ממושבים, ומערים שונות. מאז הקמתו היה המושב תופעה ייחודית. חבריו גילו תמיד נכונות ויכולת לבצע בהצלחה פעולות משותפות ופתיחות לדפוסים ארגוניים חדשניים. ויקיפדיה.

ברצוני לספר סיפור מחתונת סבי וסבתי שנערכה במושב רם און:

החתונה של סבא וסבתא שלי, הייתה במושב רם און, והרב היה מנהלל. הגיעו אורחים באוטובוס מכל הארץ, והייתה חופה שמחה, אפילו הרב רקד איתנו. כשהגיעה שעת הנסיעה בחזרה הביתה, כולם חיפשו את הזוג בכדי לומר שלום, אך לא הצליחו למצוא את החתן. וככה מחפשים, שואלים, היכן הוא נמצא? כמעט קראו למשטרה, ואז החליט חבר טוב לעלות לבית של הזוג, ומצא את החתן שרוע על המיטה הלום יין. הוא אמר: "שתיתי המון יין בחופה כדי שלאשתי יישאר מעט, מכיוון שהיא לא אוהבת יין, ואז התחיל לכאוב לי הראש וראיתי שאני מאבד כיוון ומרגיש שראשי סחרחר. לא אמרתי מילה לאיש, כי בקושי יכולתי לדבר, ועליתי לאט לאט הביתה. תמסור שלום לכולם ושאני בסדר". החתונה הסתיימה קצת בכעס, וקצת בהבנה והשמחה חזרה.

עד היום מספרים את הסיפור הזה בארוחות ערב. אך סבא לא מתבייש במה שקרה.

הזווית האישית

אופיר: הייתי רוצה להגיד ולאחל לסבתא שלי, שנהניתי מאוד, לשמוע את סיפוריה ולהיפגש עימה, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי. שמחתי מאוד מאוד לשמוע, את סיפור החתונה שלה ואני רוצה לאחל לה שתמשיך להיות בנאדם מדהים ואנרגטי.