מאגר סיפורי מורשת

שמי מולי, נולדתי במרוקו באזור טנג'יר שמכונה מרוקו הספרדית. יש לי 10 אחים ואחיות. אבא שלי עבד כשגריר, ואימי טיילה איתו בכל העולם. בבית היו להם משרתים והמבוגרות מבין המשרתים טיפלו בילדים. למדתי בבית ספר צרפתי הנקרא: "אקול די פורט" שפירושו בית ספר הנמל. למדתי עד גיל 14 בגלל האנטישמיות.  האנטישמיות בעולם התגברה. אז לא נתנו ליהודים ללמוד בבית ספר זה יותר, ולא באוניברסיטאות. בבית הספר אמרו לנו: "למה לכם היהודים ללמוד לא יצא מכם כלום, רק מקצועות כמו: נגר, סנדלר ועוד."

ההורים שלי שלחו אותי באופן פרטי ללמוד להיות מזכירה ומלאכה. בגיל 18 הכרתי את  סנדי (סעדיה) רצינו  להתחתן. אבא שלי לא הסכים. ובעזרתה של דודה שלי, שהכירה את המשפחה היטב שכנעה את אבא שלי שהמשפחה, היא משפחה טובה, ואין מה לדאוג, לכן התחילו ההכנות לחתונה. ארגנו את הבית  את כל האוכל ואת בית הכנסת וחילקו הזמנות. אבא שלי הגיע, ואמר שלא יכולה להתקיים החתונה ! בגלל שאין לו מספיק מידע על המשפחה ועל סנדי (סעדיה) והוא רצה לבטל את החתונה. כאשר  שמעתי זאת, לקחתי רכבת וברחתי לטנג'יר, אך לא הגעתי לשום מקום בגלל הגבול (בין מרוקו לספרד). אבא שלי בא והביא איתו שוטר ולא נתן לי להמשיך את הנסיעה. החזירו אותי הביתה (באותה תקופה מישהי שבורחת מהמשפחה זאת הייתה בושה) לכן אבי דאג שהמשפחה של סנדי תגיע לעיר והסכים בסוף לחתונה.

עליתי ארצה עם שלושת ילדיי והתמקמנו בקריית גת. כיום יש לי ארבעה ילדים, שנים עשר נכדים ואחד עשר נינים. חיינו יחד 47 שנים באושר ויש לנו ארבעה ילדים. סנדי, סבא רבא, שלך נפטר ב2001. אני כיום בת 86 מוקפת בבני משפחתי.

הזוית האישית

עדי: נהניתי מאוד לשמוע ולהבין את הסיפורים של סבתא רבתא שלי, הסיפורים היו מאוד מעניינים. למדתי על סיפור החתונה שלהם שלא הכרתי לפני. היה לי כיף לעשות את עבודת השורשים, ולחקור על העבר המעניין של משפחתי.

סבתא רבתא, מולי: רציתי לספר לנין שלי את סיפורי חיי, והתלהבתי שהוא בא לשאול על מה שקרה לי ולבעלי, והיה לי חשוב לספר לניני את הסיפור שלי.