מאגר סיפורי מורשת

צפורה מסלם סבתא של איה מסלם מספרת:

נולדתי בפולין בעיר זמושץ  בשנת 1944 להורי מלכה ומאיר זינגרמן. הורי רצו לקרוא לי בשם "פייגא", שהתרגום שלו מאידיש לעברית, הוא ציפורה. אך מכיוון, שהשלטון אז היה  נוקב, לא התאפשר הדבר, והם החליטו לקרוא לי פאנייה.

תקופה קצרה  לפני שאנחנו מתכוננים לעזוב את פולין לצמיתות, בשנת 1950. פורצת מגפה של מחלת השנית או כפי שהיא מכונה בלועזית בשם SCARLATiNA , זאת מחלת ילדים מאוד מידבקת שתוקפת לרוב בילדים בין גילאי שנתיים עד עשר.

המחלה נגרמת על ידי חיידק מוכר גם בימינו שנקרא, סטרפטוקוק, החיידק מפריש רעלן, שחודר לגוף דרך פצע או כוויה או זיהום בעור  וחודר לדם. התסמינים: חום, כאב גרון, לשון אדומה. בשלב הבא,  פריחה אדומה שמתפשטת מהצוואר אל כל אברי הגוף. בידוד ואשפוז היו אז דרכי טיפול הכרחיות, ממש כמו כעת בשנת 2020 בימי הנגיף – וירוס "הקורונה" שהתפרץ למגפה המידבקת את כל אוכלוסיות העולם כמעט. נגד "וירוס הקורונה" הגורם לדלקת-ריאות חמורה אין תרופה. אנשים רבים נדבקים ויש נפטרים מידי יום.

כבר חלף חודש ואצלי בבית בחולון וכמעט בכל בית בישראל אין יוצא ואין בא! המחשב והזיכרונות הם ידידי כעת ואת ילדי ונכדי אני רואה ושומעת בשיחות "וידאו" באמצעות הטלפון הנייד. רבנים מתירים לחגוג את "ליל הסדר" בדרך זו ממרחק כדי שהמשפחות לא יתלכדו לחגוג יחדיו. לא תתקיים מצוות "כל דיכפין ייתי  וייכול". מי היה מאמין !

מבעד לחלון אני רואה שמיים כחולים של עונת האביב והרחוב שומם, מלבד מכוניות מעטות ואנשים מעטים עם שקיות, שבים מקניית מצרכים. השבוע הסלים מלאים יותר לקראת חג הפסח.

אני חוזרת 70 שנה לאחור למגפת השנית. וויטק ילד פולני בן גילי היה חברי למשחק. שיחקנו בחצר הפנימית של הבניין בו גרנו. הוא שמר עלי מפני ילדים אחרים, שניסו לקחת את הכדור או צעצוע אחר שלי. מידי פעם, כשאמי הייתה מביטה למטה מבעד לחלון המטבח בקומה השלישית, כדי לבדוק שהכל בסדר, היה וויטק מנצל את הרגע וצועק כלפי מעלה "צ'וטקה דיי מי חלאב זמאסלם" – תרגום:" דודה תני לי לחם בחמאה !"

וויטק חלה בשנית ואני נדבקתי ממנו. אמי הייתה מפוחדת מאוד "אוי מה נעשה"? אמרה 'תמונות הפספורט' כבר מוכנות, ועלינו ללכת להירשם ולהוציא את המסמכים" והוסיפה בקול חרד," אם יוודע דבר המחלה יאלצו אותנו השלטונות לאשפז את הילדה?!"

אבא ואימא החלו במאמצים רבים  להשיג "פניצילין", האנטיביוטיקה הראשונה בעולם. מי שגילה אותה היה רופא מסקוטלנד שמו: אלכסנדר פלמינג שאף זכה על כך בפרס "נובל"בשנת 1945.

איני יודעת מאין בדיוק השיג זאת אבא, אבל אני בטוחה שהדולרים, שהאחיין שלו נתן, כשהגיע אלינו חודשיים קודם מאמריקה סייעו מאוד. ההורים שלי פנו בתחינה ממש אל השכנים, הוריו של וויטק, שלא יאשפזו אותו ולא יאמרו דבר ל"שלטונות."

אלה עלולים לעשות ביקורת בבניין הזה. ולכן הבטיחו לשכנים: " אנו נספק לילד כמו לבתנו את התרופה הכי טובה שיש." "אל תדאגו" אמר אביו של וויטק "הוא חזק כמו 'קוזאק' !" האם הסכים השכן לחכות לתרופה, כשבנו סובל וקודח מחום מתוך רצון טוב? או שמא כבר היה בסוד העניין שאנו עוזבים, מבלי ששאר השכנים ידעו, והוא יקבל את דירתנו עם כל תכולתה לידיו?

וויטק ואני נרפאנו תוך זמן קצר ובמשרד הרישום הנפיקו להורים ולנו הבנות תעודות לידה.

לאחר מכן גדלתי ועליתי לארץ בשנת 1950. במהלך השנים התחתנתי עם מרדכי מסלם. כיום יש לי שמונה נכדים מתוקים בלי עין הרע ואני רווה מהם רוב נחת.

הזוית האישית

סבתא ציפורה: מחלת הקורונה מחזירה אותי 70 שנה אחורנית, ומזכירה לי את מחלת השנית, שחוויתי בילדותי, ואל הסיפור שהתלווה אליו.