מאגר סיפורי מורשת

בגיל 10 סבתא שלי והאחים שלה התחילו לעבוד בחקלאות.

אחיות של סבתא והיא היו קוטפות עגבניות, שיווקו עופות, חלבו פרות אחריי שחלבו את הפרות לקחו את הפרות לשדה לאכול, הם היו אוספות ביצים מהלול, קטפו תפוזים עם תרמילים וחרשו בשדות עם אבא שלה (רחמים בבה) ובגלל זה סבתא שלי עבדה בילדותה מאוד קשה אבל הייתה מרוצה מהחוויה והחוויה שלה מאוד טובה עד היום.

חלק מעבודת החקלאות הייתה עבודה עם מכונת זרעים סבתא ואחים שלה היו שמים בקופסת ברזל ומחזיקים בשתי הידיים וזורעים שורה שורה וזה לוקח לפחות חמש שש שעות,

בנוסף הם היו עובדים עם החרמש קוצרים איתו שיבולת לעזים ולפרות וקוצרים איתו עשב מסביב לבית שלהם ואם החרמש לא טוב אז לוקחים משייף ומשייפים אותו בכדי שיהיה חד וטוב יותר לעבודה .

תפקיד נוסף שהיה לסבתא שלי ולאחותה הגדולה הוא היה שהם היו מרימות את האלמנייה, אלמנייה היה מכשיר לקיבוע עמודים בשדות העגבניות, הן היו מכות בה עם שתי הידיות וכך דפקנו עמודים בשתילי העגבניות ואחר כך מלפפים חוט ברזל וקושרים. כשהירק היה בשל הן היו קוטפות אותו.

בתוך עבודת החקלאות אני ואחים שלי צריכים לשקול את התפוזים ביצים עופות פקאנים תותים ואבוקדו מהמשק כדי שיהיו מוכנים למכירה. בנוסף הם היו שוקלים כבשים עגלים ברווזים פרות, מיכל של פרי במשקל כבד ואחרי השקילה הם היו מוכרים אותם.

סבתא שלי ואחים שלה היו עובדים עם המחרשה, הם היו קושרים את המחרשה לסוס וסבתא שלי הייתה מחזיקה את המושכות של הסוס ודוהרת משורה לשורה "דיהו דיהו". כדי להשקות את הגידולים היינו צריכים לחבר צינור משני צדדיו וכל שעה מעבירים את הצינור משורה לשורה שבפרדס.

סבתא אומרת שהצינור הזה עשה הרבה הרבה בעיות, מפני שהצינור יוצא מהמקום לפעמים וזה עושה בעיות לסבתא ואז ההורים שלה היו כועסים עליה. מלאכת החליבה הייתה קשה מאוד. כד החלב שימש לחלב שהם היו חולבים… סבתא שלי היתה ילדה קטנה  בגיל שתיים עשרה וכבר הייתה עליה החובה לסייע להוריה ולקחת חלק במטלות המשק. היא הייתה כל כך עייפה אך לא הייתה לה ברירה ובכל זאת היא הייתה קמה בשעה 06:00 בבוקר. עם תום החליבה, היה עליה לצאת עם הפרות כדי שתאכלנה עשב מהשדה הפתוח.

מה עושים עם הכד של החלב?

סבתא ואיתה היו קמות בשש בבוקר, הם חלבו את הפרות שלהם וכל מי שחלב פרה לקח את החלב למחלבה ברגל שזאת הייתה הליכה מאוד קשה בשביל סבתי כילדה קטנה והחלב היה נשפך בדרך הביתה והם היו צריכים למכור את החלב הוריה היו כועסים עלייה שהייתה מביאה שכר נמוך ממכירת החלב רק מפני שנשפך בדרך…

פתילייה של שבת

אמא של סבתי (סמינה) הייתה קמה השכם בבוקר בשעה כל כך מוקדמת להכין למשפחה את ארוחת הצהריים. הבישול היה איטי וממושך כך שאמא של סבתי יכלה לצאת לעבודה ולחזור לארוחה מוכנה. השימוש בפתילייה היה שממלאים אותה בנפט ואז מדליקים אותה ושמים עלייה את הסיר של החמין לכל השבת בפתילייה הם היו מכינים חמין קוסקוס בזין מרק וחריימה. והיה יוצא חמין הכי טעים כך סבתא אומרת

לפני ההפסקה של שתיים כל המשפחה של סבתא היו קונים שש כיכרות לחם ואוכלים צהריים. הם היו אוכלים בקשעא שהיא: קערה לאכילה. כל בני המשפחתה היו אוכלים יחד מאותה קערה גדול על הרצפה ארבע אחיות של סבתא אמא שלה והם אכלו בקערה זו דבחה וקוסקוס.

בביתה של סבתא היו משתמשים ב"מרזה" תפקידה של המרזה בערב לפני ברית מילה כותשים בשמים כדי לברך עליהם בברית מילה. מכינים גם תבלינים פלפל קינמון כמון כורכורם וציפורן. בנוסף הם היו מכינים שרשרת של ציפורן לתת לאם הוולד כדי שיהיה מזל טוב ולפי אמונתנו נגד "עין הרע".

חלק מתפקידי של סבתא שלי היה למלא את הפתילייה לחימום האפרוחים, סבתא הייתה קמה בבוקר וממלאה את פתילייה בנפט והנפט מחזיק עד חמש אחר הצהריים  ואז הייתה ממלאה אותה שוב  בנפט מחדש מחמש אחר הצהריים וכל הלילה הפתילייה הייתה דולקת ולפעמים בלילות הם היו משתמשים בעששית. העששית הייתה משמשת למשפחה של סבתא שלי לכל דבר ,לעשות את הצרכים שלנו, לבדוק מה שלומם של כל האפרוחים ,אם הפרה צריכה ללדת הבנות כלל סבתא שלי מחזיקות את העששית ורואות איך אבא שלה עוזר לפרה להמליט. העששית הייתה נס פשוט נס לפעם כי פעם לא היו פנסים ואם היה לא היה בשביל זה כסף.

כלי עבודה מן העבר

החרמש

הזוית האישית

סבתא שלי עבדה בילדותה מאוד קשה אבל הייתה מרוצה מהחוויה והחוויה שלה מאוד טובה.