מאגר סיפורי מורשת

שנה לפני הכרזת המדינה כשהייתי בת11, חזר אבי משרותיו בצבא הבריטי, עם תום מלחמת העולם השנייה. לא ראיתי אותו חמש שנים. אבי היה חלוץ וציוני בכל נשמתו. הוא עזב את ביתו ומשפחתו ברוסיה ועלה לארץ כדי לעזור בהקמת חברה שיוויונית. הוא היה נוטר ושומר על הישובים היהודים מגנבות והתנפלויות של כנופיות ערביות. אבי ידע ערבית והיו לו חברים ערבים.

במיוחד אני זוכרת, את עלי שאהב לבוא אלינו הביתה. אמי הגיעה מפולין ועלתה לארץ בשנת 1933. גם היא הייתה ציונית, ועבדה בקטיף תפוזים. הורי נפגשו בפרדס היכן שאבי רכב על סוסו. הם גרו בחולון, שאז נקראה אגרובנק והייתה ברובה חולות. מכיוון שאבי היה שומר, היו לנו סוסים וכלבים.

זמן קצר לאחר שאבי חזר מהמלחמה, העיר אותי באמצע הלילה כולו נרגש וקורא בצהלה "יש לנו מדינה יהודית! באו"ם החליטו על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית ב-29 לנובמבר 1947 החליט האו"ם ברוב קולות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

" לא כל כך הבנתי מה שהוא אמר כי הייתי חצי ישנה ומבולבלת. למחרת כולם יצאו לרחובות צוהלים ורוקדים הורה בשמחה. רקדתי עם החברים שלי עד מאוחר בלילה.

 העשרה

 כ"ט בנובמבר: באו"ם החליטו על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית (ב-29 לנובמבר 1947)

"כ"ט בנובמבר1947, הוא הכינוי לתאריך 29 בנובמבר 1947 (אור לי"ז בכסלו ה'תש"ח), היום בו החליטה עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) בפארק פלאשינג מדוז על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי".

תשע"ה