מאגר סיפורי מורשת

שמי ניקול, אני לומדת בכיתה ד' ואספר את סיפור משפחתי. בשנת 1995 נפטר סבי באופן פתאומי מדום לב בגיל 34 .סבתא נשארה עם שני ילדים. הגדולה היא ויקה שהייתה בגיל 13 ואבא שלי, מקסים, שהיה בגיל 9.

כשדודתי ואבי היו ילדים, הם נסעו לקייטנה בפינלנד, זו הייתה קייטנה רק של יהודים, הם למדו שם מעט עברית ועשו פעילויות הקשורות למנהגים והחגים היהודיים.

כשסבי היה בחיים, הוא לא רצה לעלות לארץ ישראל, הייתה לו עבודה מסודרת והוא העדיף להישאר בבלארוס. לאחר מותו, סבתא החליטה לעלות עם אחותה לארץ זה היה חלומה. סבתא הרגישה לא נעים להיות יהודייה ולחיות במקום של לא יהודים, היא רצתה להגיע למדינת ישראל – מדינת היהודים. מהרגע שהחליטה לעלות לארץ לקח לה שנה עד שהשיגה את האישורים הנדרשים לעלייה. סבתא עלתה לארץ ישראל בשנת 1997.

ויקה דודה שלי הייתה בת 14 כשהגיעה לארץ, היה לה קשה, לא כל כך פשוט להגיע בגיל כזה ולהתאקלם בחברת הילדים. רק לאחר שנתיים היא למדה וידעה את השפה העברית והרגישה שייכת. אבא שלי, מקסים, גם לא ידע את השפה, הילדים צחקו עליו, הוא היה מאוד מתוסכל וכתגובה הוא הרביץ להם. לאחר שלמד את השפה, גם הוא  התאקלם והיו לו המון חברים טובים.

אירה ומשפחתה בעבר

הם הגיעו לחדרה, שם גרו שבועיים אצל חברים של סבא ואז השכירו דירה. הם מצאו לילדים בית ספר. אחרי שנה בארץ, סבתא קנתה דירה משלה בגבעת אולגה והיה להם קשה עם השפה ועם הכישורים החברתיים, בנוסף היה לסבתא קושי למצוא עבודה. אבל אחרי שהם למדו עברית הכל הסתדר. הם התחילו חיים חדשים וכפיים בישראל.

ויקה, דודה שלי, התגייסה לצבא היא הייתה בחייל קרבי. אחרי הצבא, היא התחתנה וילדה שלושה בנים: ליאור, לירן וליאם. אבא שלי התחתן עם אימא שלי בגיל צעיר, וילדו אותי ואת אח שלי, אדם.

סבתא שלי חיה בבית עם אבא חולה נפש, שלימים אובחן כסיכזופרן. הילדות שלה לא הייתה פשוטה, היא הייתה עדה למצבי רוח, אלימות, התפרצויות זעם. אמה נפטרה בבלארוס. סבתי טיפלה באביה גם כשהיו בארץ. בהתחלה הוא לא אובחן ולא ידעו מה יש לו ולכן הוא נישאר בבית, ללא טיפול נפשי ותרופתי. באחד מההתפרצויות שלו הוא שרף את הבית של סבתא. שיקום הבית, ערך חצי שנה ואז אביה עבר להתגורר אצל אח של סבתא, ג'ניה. המשך החיים איתו היו לא קלים והביאו לטרגדיות נוספות עד שהוא נפטר בגיל 71 – שינוח על משכבו בשלום!

הזוית האישית

אירה: שיהיו לך חיים טובים וקלים, לא כמו שלי.

ניקול: שיהיו לך חיים טובים, תמיד אעזור לך.