מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

התגשמות החלום הציוני בכפר מונש

אני וסבתא שלי מתחבקים
סבתא שלי עומדת מול הר השולחן ד. אפריקה
מדרום אפריקה לישראל

התגשמות החלום הציוני בכפר מונש

"החלום שלי היה לעבד את האדמה של ארץ ישראל. בשנת 1976 התגשם לי החלום כאשר עברנו לכפר מונאש והתחלנו את החיים החדשים בתור חקלאים".

file0340

בסוף המאה ה- 19 התחילו להגיע לדרום אפריקה יהודים מליטה, רוסיה ופולין. בדרך כלל נציג אחד מכל משפחה הגיע לדרום אפריקה ואחרי שהוא מצא עבודה הוא התחיל להביא את האחים והאחיות שלו משם. בהתחלה היהודים גרו באותו האזור ומי שהגיע קודם נהג לעזור למי שבה אחריו. הרוב הצליחו להקים עסקים ולהתבסס. הילדים שלהם לרוב הלכו ללמוד רפואה, משפטים וראיית חשבון. בתקופת האפרטהייד הרבה עורכי דין יהודיים היו מעורבים בהתנגדות למשטר והיו לנו גם חברים שישבו אף בבית הסוהר עקב כך. גם הסבים שלי עזבו את רוסיה, פולין, וליטא בסוף המאה ה – 19 והגיעו לדרום אפריקה לחפש חיים יותר טובים רחוק מרדיפות אנטישמיות. בזכות זה

ההורים של אמא שלי – שאול ובסי בינדרמן

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%941

 ההורים של אבא שלי  עם ילדיהם – חיים וג'ני לוין

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%942

 

 נולדתי בדרום אפריקה (1943) רחוק מזוועות השואה באירופה. היו לי שני אחים גדולים

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%943

בגיל 5 וחצי התחלתי את לימודיי בבית ספר לבנות. כל בוקר עם כניסת המורה לכיתה  היינו מחויבים לעמוד ולהגיד: "בוקר טוב גברת". נאסר עלינו לרוץ או לדבר במסדרון. הילדות שלי הייתה מאוד שלווה ורגועה. אמא שלי הייתה בקבוצה שנקראה "בנות ציון". הן תפרו וסרגו בגדי תינוקות ומיני מלאכת יד כדי למכור ביריד במטרה לאסוף כסף לישראל. בכל בית יהודי היתה קופסת חסכון עם סמל מגן דוד של קרן קימת.

כשהייתי בת 12 התחלתי לקרוא הרבה ספרים על השואה ואז החלטתי לעלות לארץ ישראל. הצטרפתי לתנועת נוער ציונית ששמה "הבונים" ובגיל 16 פגשתי את אפרים וכבר אז הבנו שאנחנו נעלה ביחד לארץ ישראל. התחתנו בשנת 1964. התחלנו לחסוך כסף בשביל לעלות לארץ ישראל. נולדו לנו 3 ילדים: רפי, ניקול ורונית. מכרנו את הבית ואפרים עזב את העבודה.  נפרדנו מהמשפחה בהרבה דמעות ועלינו לישראל בשנת 1972.

חתונה שלי ושל אפרים בשנת 1964

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%944

 

לאפרים היו שני אחים שכבר היו בישראל והם קיבלו אותנו בהרבה שמחה. הגענו למרכז קליטה ליד נתניה, הילדים התחילו ללכת לגן בזמן שאנחנו התחלנו ללמוד עברית. באותה תקופה הינו טרודים מהרבה דברים: לא ידענו היכן נגור ואיפה יהיה מקום עבודתו של אפרים, איך נסתדר עם השפה החדשה. כעבור מספר  חדשים עברנו לדירה בנווה מגן ואפרים התחיל לעבוד כרואה חשבון. הילדים הלכו לגן ולבית ספר ובסופי שבוע ביקרנו אצל האח הבכור של אפרים שהוא היה מושבניק בכפר מונאש. אני החלטתי שמספיק לי עם דירה ורציתי להגשים את חלומי הציוני לעבד את האדמה של ארץ ישראל ואז קנינו בשנת 1974 משק  בכפר מונאש ואז החלה תקופה של בלבול ועבודה קשה כחקלאית ללא ניסיון קודם.

"המשק שקנינו בכפר מונאש היה מאוד מוזנח הרבה עצים זקנים גוססים ועשבים בגובה הראש שלנו". ניקינו והכנו את הקרקע לשתילת פרדסים חדשים- קומקוואט (תפוז סיני) לימקוואט (לימון סיני) אפרסמונים ועוד סוגים שונים של הדרים. יצאנו רכובים על הטרקטור כל שבוע כדי להשקות את העצים הצעירים, בהתחלה עם צינורות אלומיניום ואחר כך עם מערכות טפטוף כדי לחסוך מים. משרד החקלאות שלח יועצים כדי להנחות אותנו. בנינו לול עופות וגידלנו בו 12,000 עופות, קנינו אפרוחים בני יומם וגידלנו אותם במשך שישה שבועות עד שמכרנו אותם לשוק. כל זה היה לפני עידן העובדים התאילנדים, עבדנו בעצמנו, הילדים עזרו כמה שיכלו. לפעמים היו לנו מתנדבים שהגיעו מחו"ל כדי לעזור בעונת הקטיף.

הנערים הצעירים במושב יחד עם הילדים שלנו עזרו בתפיסת העופות והכנסתם לכלובים שהועמסו למשאית כאשר שיווקנו אותם לשוק. בעונת הקטיף יצאנו לקטוף כל יום, לפעמים גם בגשם, כל הזמן הייתי מאוד גאה שאני עובדת את אדמת ארץ ישראל. את הקומקוואט מכרנו לאירופה ושוב הייתי מאוד גאה  שאנחנו מייצאים סחורה ישראלית. בנינו חממה וגידלנו וורדים ליצוא לאירופה אבל לעגמת נפשנו כשהוורדים היו מוכנים לשליחה  לשווקי חג המולד באירופה מזג האוויר באירופה היה סוער מאוד ומטוסים לא יכלו לנחות כך שלא יכולנו למכור את הסחורה.

הפכנו את הרפת הישנה לבית אריזה, ואחרי שקטפנו כל היום קומקוואט, לימקוואט ואפרסמונים היינו צריכים למיין ולארוז את כל הפרי מאוחר אל תוך הלילה. את הפירות הארוזים מכרנו לשווקים גם בארץ וגם באירופה. היינו מעמיסים את האוטו המסחרי שלנו בארגזים ונוסעים למכור את הפרי בשוק הסיטונאי בתל אביב או בשדה התעופה לייצוא לאירופה.

בזמן מלחמת המפרץ נסענו לשדה התעופה בזמן שהייתה אזעקה, חבשנו מסיכות אב"כ והמשכנו לנסוע. כל הזמן עבדנו מאוד מאוד קשה ולמרות שהחיים במושב היו מאוד שונים מהחיים הנוחים שהורגלתי אליהם בדרום אפריקה הייתי מאושרת שאני עובדת את אדמת ארץ ישראל ומגשימה את החלום הציוני!.

היום אנחנו סבים גאים ל 10 נכדים ישראליים.

החלום הציוני המצגת של רותי סדובסקי 

הזוית האישית

רותי: נהניתי ללוות את אופק בדרך הנוסטלגיה שלי והתפעלתי מאיך שהוא שולט במחשב.

אופק: נהניתי ללמוד עוד דברים על סבתא שלי ועל הסבים שלה. היה לי נחמד לבלות יותר זמן עם סבתא ולעבוד איתה.

מילון

נוסטלגיה
נוסטלגיה הוא מונח שמשמעותו געגועים והתרפקות על העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה שלו

ציטוטים

”"החלום שלי היה לעבד את האדמה של ארץ ישראל"“

הקשר הרב דורי