החינוך בראש…
סיפור חייה של סבתי
נולדתי בבלגיה ב-1933, ובגיל שנה עליתי לארץ לחיפה.
להורים שלי היה קשה להתאקלם ובמשך הזמן אבא שלי התחיל לעבוד בבית חרושת שמן במחלקת הסבון (סבון לתינוקות, סבון כביסה וסבון לרחצה) ואימא שלי טפלה בה.
גרנו בדירה של ארבעה חדרים, בכל חדר משפחה אחרת, המטבח והשירותים היו משותפים. היה קשה.
כשמלאו לי 13 נולד לי אח בשם שמעון שכיום הוא רופא בבית חולים רמב"ם.
בהיותי בת 4 שנים התחלתי את לימודיי בגן ילדים "הלל".
הגן היה קרוב למקום מגוריי וקל היה לי להתאקלם כי הכרתי את הילדים שגרו קרוב.
בגן היו 20 ילדים. הם למדו שם שנתיים ועלו כולם לכיתה א', לבית הספר "הלל" וכך כל שנה נוספה עוד כיתה ובית הספר הפך לבית ספר צומח.
מנהל הגן ובית הספר היה ד"ר אלק יליד גרמניה שברח מגרמניה בתחילת המלחמה במטרה לפתוח בית ספר רפורמי, כהמשך לקהילה שהיה שייך בגרמניה.
כך, בית ספר "הלל" הפך לבית ספר צומח וקבל את השם "ליאובאק" על שם רב הקהילה בגרמניה.
לי יש את הזכות להיות מראשוני הגן והבית ספר והמשכתי ללמוד עד לסיום הלימודים.
מאחר שהיינו הכתה הבוגרת בבית הספר פנו אלינו נציגי תנועת ה"צופים" בחיפה והציעו לנו להקים סניף בבית הספר כאשר אנחנו נהיה המובילים.
חלק מאיתנו יצא לקורס הדרכה ואני הייתי ביניהם.
בקשו מאתנו לגייס עוד ילדים מבית הספר ובכך לאט לאט התפתח שבט "הלל" כאשר אני הייתי שותפה להקמתו והשתלבתי בהדרכת הילדים.
בבוא הזמן התחלתי לחשוב לאיזה כיוון אני הולכת והחלטתי שאני רוצה לעסוק בחינוך בכלל ולהתמחות בחינוך לגיל הרך.
בחיפה עדיין לא היו מכללות, ומי שרצה ללמוד חינוך היה חייב ללמוד בירושלים או בתל אביב.
בתקופה הזאת מערכת החינוך התחלקה לשני זרמים, זרם העובדים והזרם הכללי.
כשסיימתי את הלימודים בית הספר ה"ראלי" פתח את המכללה הראשונה לחינוך ברוח הזרם הכללי ובאותו זמן נפתח מסלול של זרם העובדים.
אני סיימתי את לימודי במכללה לחינוך ה"ראלי" ובאותה שנה התאחדו שני הזרמים לזרם ממלכתי והפכו למכללת "גורדון" שקיימת עד היום.
עם סיום הלימודים במכללה במקום שרות צבאי שובצתי לעבודה בגן ילדים בעכו.
עכו עיר עם אוכלוסייה ערבית קלטה עולים חדשים יוצאי השואה.
הילדים לא דיברו עברית ולהורים שלהם היו חבלי קליטה קשים בדיור ובעבודה.
כל זה התבטא בתקשורת בין העולים החדשים ובין האוכלוסייה הערבית.
עבדתי בעכו שנתיים והרגשתי שנוי גדול, ההורים נקלטו לאט וגם הילדים התרגלו לגן ולהרגלי העבודה בגן. חיפה היא עיר מגורי ולכן כעבור שנתיים הציעו לי לעבור לעבוד בגן ילדים בעיר התחתית של חיפה.
גם לאזור זה הפנו עולים חדשים עם בעיות שפה וקליטה.
עיריית חיפה הוסיפה להם יום לימודים ארוך, ואחר הצהרים הגיעו ההורים ויחד עם הילדים למדו את השפה בעזרת קריאה בספרי ילדים ומשחקי למידה בחשבון ובעברית. לאחר חמש שנות עבודה בגן שבעיר התחתית עברתי לגן במרכז הכרמל עם אוכלוסייה מבוססת ששולטת בשפה עם הרגלי עבודה וההדגשים בעבודה היו ברמה גבוהה יותר.
בכל שנות עבודתי כגננת, הייתי גננת מדגימה לתלמידות מכללת "גורדון" ולאחר 6 שנות עבודה בגן בכרמל יצאתי להדרכת גננות ולפיקוח.
נרשמתי לאוניברסיטת חיפה, למדתי בשני חוגים: מנהל חינוכי ואומנות.
ב-1976 סיימתי את הלימודים. אזור הפיקוח הראשון היה חוף הכרמל, נשר ורכסים.
בכל אחד מהישובים הייתה אוכלוסייה שונה. חוף הכרמל- קיבוצים וישובים חקלאים.
בנשר ורכסים- עולים חדשים. פיתחתי תכנית לעבודה יחידנית וקבוצתית לילדים שהתקשו במושגי יסוד.
לכל גן נכנסה גננת נוספת שעבדה עם קבוצות של 5 ילדים בתוכנית.
כעבור מספר שנים עברתי לפיקוח על הגנים בחיפה וריכוז הפיקוח על גני ילדים בכל המחוז עד שפרשתי לגמלאות.
סבא יוסף
אני חייבת להוסיף כמה מילים על בעלי יוסף, סבא של אורי שלא זכתה להכירו כי נפטר לפני לידתה:
ההורים של סבי עלו ארצה ב-1930 עם משפחותיהם מברית המועצות, התיישבו בעתלית ועסקו בחקלאות. יוסף, סבא של אורי נולד ב-1932 בעתלית ולמד בעתלית ואחרי כן עבר לביה"ס לקציני ים בחיפה שם סיים את לימודיו, התגייס לחיל הים ולאחר מכן מנהל חשבונות.
נישאנו וגרנו בחיפה חבל שהוא לא זכר להכיר ולראות את נכדיו.
מילון
התאקלמותהסתגלות למקום חדש
ציטוטים
”היה לי הכבוד לייסד את בית ספר " לאובק" בחיפה“