מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים תחת המשטר הקומוניסטי

אני וסבא נהנים
סבא וסבתא בחתונתם
סיפורו של סבי

שמי פטר גאמר נולדתי ב1965 באוקראינה,

גדלתי בבית סובייטי טיפוסי עם חצר קטנה והרבה שכנים כל אחד גידל בעל חיים. השפה המדוברת הייתה רוסית ואידיש. לא היו מנהגים מיוחדים חוץ מחג פסח וחנוכה.

המאכלים היו מאכלים מסורתיים של סבתא יהודייה , גיפלטע פיש , מרק קניידלך, ובלינצ'אס.

גדלתי על סיפורים של מלחמת העולם השנייה, שבה נלחם ואף נפצע אבי. ההורים שלי היו בשבילי עולם שלם למדתי מהם איך להסתדר בחיים , חינוך מיוחד עם כבוד להורים ולמבוגרים, וגם למורים בבית הספר. שמותיהם דוד גאמר ז"ל ופולינה גאמר אלמן שתבדל לחיים ארוכים.

אבא היה מהנדס תחבורה, ואמא מורה בבית ספר, שניהם היו ממשפחות ניצולי שואה, אבא מגיל שבע עשרה היה חייל בצבא האדום (הצבא הסובייטי). הוא לחם בזמן מלחמת העולם השנייה נגד הנאצים, והגיע עד לגרמניה. בזמן השואה נספו אמו ואחיו.

בגיל שבע התחלתי ללמוד בבית ספר, וסיימתי את הלימודים בהצטיינות. בזמן הלימודים היו לי הרבה חברים מכל מני ארצות רוסים, יהודים, אוקראינים ופולנים .השתתפתי בהרבה חוגים: ספורט, מוזיקה ותיאטרון. אז לא היו מחשבים וטלוויזיות ושחקנו מחוץ לבית עם חברים.

כשסיימתי את בית הספר למדתי חמש שנים באוניברסיטה. אחר כך עשיתי שירות צבאי במשך שנתיים, ואז התחתנתי.

בחתונה שלנו היו קרובי משפחה , שכנים וחברים מלימודים ועבודה. הייתה לנו להקת חתונות ושרנו שירים  מכל העולם. רוב המתנות היו כלי מיטה ,כלי אוכל, ומעט כסף.

אחרי 34 שנים בגולה הרגשנו צורך לחזור לשורשים של היהדות, והחלטנו לעלות לישראל, למען עתיד ילדנו וכדי לחיות במדינה יהודית.

חצי שנה לפני העלייה התחלנו להכין ניירת וויזות, ואישורים הדרושים לנו. ארזנו מזוודות עם הדברים הכי חשובים לנו, ולקחנו אתנו 150 דולר לבן אדם (זה מה שהיה מותר במדינה קומוניסטית) וטסנו לישראל דרך בודפשט.

אחרי שהגענו לבודפשט ריכזו אותנו באולם ענק, עם אבטחה. אנשי הסוכנות הכינו רשימות עלייה למטוסים, ועשו לנו הדרכה ראשונית. כל הטיסות היו בלילה לכן בשדה התעופה בן גוריון, היו נוחתים שלושה, או ארבעה מטוסים בו זמנית בלילה אחד.

1990 היתה השנה של העלייה הגדולה, בתולדות ישראל.  מעל מיליון עולים חדשים מברית המועצות, עלו לארץ.

עלינו ב-1990 לנהריה עם שני ילדים קטנים בני אחד עשרה ושמונה, מיד אחרי הגעתנו ארצה פרצה מלחמת המפרץ  והיה נורא משונה ומפחיד במיוחד. דאגתי לילדיי שלא ידעו את השפה. עבדתי בעבודות מזדמנות למרות שאני מהנדס חשמל . השנתיים ראשונות  בישראל היו מאוד קשות. אנחנו עדיין למדנו שפה חדשה, והיינו צריכים להתפרנס, כדי לשלם שכר דירה , לקנות אוכל ובגדים, ולשלם שכר לימוד לילדים. אני ואשתי עבדנו בכמה עבודות במקביל בשביל לשרוד .

למזלנו הטוב, הכרנו משפחה של עולים ותיקים בישראל שעלו לארץ ב -1939 והם מאוד התחברו למשפחה שלנו, במיוחד לילדים הקטנים, ועזרו לנו עם לימוד השפה, ריהוט וייעוץ לכל דבר. היום הם כבר לא בחיים, אבל אנחנו שומרים קשר עם הילדים שלהם.

אני מהנדס חשמל, ואשתי מקדמת מכירות. אני עובד כבר עשרים ותשע שנים בחברת תקשורת בזק, ואשתי כבר פנסיונרית. תחביבינו הם לבלות זמן עם הנכדים (יש לנו שלושה כאלו).

אנחנו  גרים בנהריה כבר שלושים שנה, ולא מתכוונים לשנות מקום המגורים. הילדים סיימו שירות צבאי, אוניברסיטה, וקנו בתים. הם עובדים במקומות עבודה מסודרים, והם הביאו לעולם ולנו, שלושה נכדים  נפלאים .

מה שאני יעשה בעתיד – ימים יגידו

הזווית האישית

איתי –מהזווית האישית שלי ,סבא שלי הוא אדם סבלני, שמחובר לשורשים ואוהב הארץ ויכול לדאוג למשפחתו.

מילון

סובייטי
סוֹבְיֵיט היה גוף שלטוני בברית המועצות. הסובייטים היו מועצות מהפכניות שנבחרו על ידי אזרחי המדינה. בתחילת הדרך היו סובייטים נפרדים לנציגי הפועלים, האיכרים והחיילים. בהמשך הם התאחדו, ושמם הרשמי היה "סובייט של העם". ברית המועצות הייתה ברית רפובליקות שבה השלטון נתון בידי מועצות נבחרות - הסובייטים. ויקיפדיה

ציטוטים

”אחרי שלושים וארבע שנים בגולה, הרגשנו צורך לחזור לשורשים שלנו והחלטנו לעלות לישראל למען עתיד ילדנו“

הקשר הרב דורי