מאגר סיפורי מורשת

שמי שולמית, יש שקוראים לי שולה. שם משפחתי לפני נישואיי היה סויסה וכיום בוסקילה.

הורי נולדו במרוקו ושם נולדה אחותי הגדולה. אני ואחי נולדנו בארץ.

נולדתי ב – 15.2.1960. באותה תקופה גרנו ביישוב גן יבנה, שם אני מתגוררת עד היום. היישוב היה קטן כולם הכירו את כולם.

כשהייתי קטנה אהבתי לשחק בבובות, אבי הכין לי עגלה אותה הרכיב ממשטח עץ וארבעה גלגלים שם הייתי מושיבה את הבובות שלי.

אמי, זיכרונה לברכה, עבדה בפרדס בגן יבנה. אהבתי מאוד ללכת איתה לעבודה. למרות הקושי, זו הייתה חוויה לקטוף תפוזים ולאכול אותם ישר מהעץ, זה טעם בלתי נשכח.

הייתה לאמי פתיליה, עליה היא הייתה מכינה את האוכל, לכן טעמו היה כל כך מיוחד.

זאת הייתה ילדות נהדרת ובלתי נשכחת.

כשאמי עלתה לארץ ישראל ממרוקו, היא הביאה איתה שני צמידים מזהב צהוב עם עיטורים. כשאמי נפטרה היא נתנה אותם לי ולאחותי מזל. אנחנו עונדות אותן עד עצם היום הזה, והצמיד יעבור לנכדות הבכורות.

מכתב מהצבא:  קיבלתי מכתב מחברה שלי שהייתה איתי בצבא. המכתב נשלח לביתי. המכתב היה מכתב אישי משנת 1881. כשעשיתי טירונות בבה"ד 12 בצריפין.  המכתב נכתב בדף שורות בעט כחול.

שירתתי כחובשת, אלו היו חוויות טובות, השירות הצבאי היה ממש כיף. כשהשתחררתי מהצבא  הייתה תקופה מאוד יפה.

הזוית האישית

שולמית: הסיפור הועלה במסגרת השתתפותי בתוכנית הקשר הרב דורי במסגרת שנת שורשים