מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים של עפרה גרש בארץ ישראל

סבתא עפרה עם הנכדה הקטנה גלי
סבתא עפרה והנכדה מבלות יחד
תקופת הצנע בילדות של עפרה גרש

שמי עפרה, הסבתא של גלי ברגר, נולדתי וגדלתי בחיפה.

אני צברית שנולדה זמן קצר לאחר הקמת המדינה, אמנם לא עברתי תלאות של עולים חדשים אך גדלתי בתקופת הצנע בארץ, כשאוכל נמכר לפי תלושים לכל משפחה – לפי מספר הנפשות. גרנו בדירה קטנה בדמי מפתח עם ריהוט בסיסי ביותר ועלוב מאוד בלשון המעטה, בלי מקרר, בלי תנור, ללא שולחן אוכל, עם מיטות סוכנות מתקפלות, בישלו על פתיליה, האוכל היה מוגבל והיה מחסור בכל בית. אנשים ידעו כי יש להסתפק במועט ולהשתדל לנצל את המקסימום מכל דבר. לא התלוננו כי ידעו שגם אצל האחרים המצב דומה ויש להסתדר עם מה שיש. לא היו מכוניות פרטיות לאנשים והאוטובוסים היו מעטים ונסעו ליעדים מוגבלים בהפרשי זמן גדולים, כך שאנשים הלכו הרבה ברגל וגם המתינו הרבה זמן בכל מקום.

לים, למשל, שהיה ועדיין מהווה בילוי משפחתי אהוב – היינו נוסעים ב 2-3 אוטובוסים וסוחבים אתנו תיקים עם אוכל ושתייה, שהרי לא היו כמעט מסעדות אם בכלל וגם לא היה כסף לבקר בהן. לבית הקולנוע היינו הולכים רק באירועים יוצאי דופן כמו יום הולדת.

היו מבקרים חברים בבתיהם ולא יוצאים כמעט לבלות מחוץ לבית. בימי שישי בערב, אני זוכרת, הייתה הרקדה במגרש "אורנים" במרכז הכרמל, כדי להגיע לשם הייתי הולכת בערב לבד ברגל כ-45 דקות לכל כיוון (דבר שהיה מקובל מאוד והיום לא יעלה על הדעת). היינו הולכים לפעולות בצופים ומאוד נהנינו ממוסר ההשכל שקיבלנו בפעולות ומהן למדתי והחכמתי. גם אז היו מחנות קיץ וטיולים וכך הכרנו את ארצנו הצעירה בעזרת הרגליים!!

בימי הקיץ החמים היו שופכים מים על הרצפה וכך מתרעננים – לא היו בכלל מזגנים – אתם יכולים לתאר לעצמכם?!

בימי החורף הקרים היינו מתלבשים בשכבות והולכים עם מגפיים ושכמייה שכיסתה את כל הגוף והילקוט וכך נשארנו יבשים, אבל הלכנו ברגל גם בגשם חזק – לא מתפנקים – כך זה היה. בבתים היו תנורים קטנים שחיממו בקושי בעזרת נפט וגם היו מסריחים מאוד, אבל לפחות התחממנו קצת.

כביסה עשו ביד משום שלא היו מכונות כביסה, גם בגדים היו בצמצום רב ובטח ללא אפשרות גיוון. היינו מרוצים שיכולנו לקבל לפעמים בגדים משומשים מקרוב משפחה או שכן. לחג פורים האימהות היו תופרות לנו ומכינות תחפושות בעבודת יד ולא קנו מוכן כמו היום! הכל היה קשה יותר, אבל לא קיטרנו כי לא ידענו משהו אחר.

עולים חדשים הגיעו כל פעם בגלים, פעם מפולין או רומניה או מרוקו או ברה"מ ועוד. היו הרבה קשיים ובעיות עם בואה של כל קבוצת עליה, ובאמת לבוא לארץ חדשה ובלתי מוכרת זה תמיד קשה: לא מדברים את השפה וגם עם התרבות זה לא היה פשוט, כשאין עבודה וצריך להתחיל הכל מהתחלה, אך כל עליה שהגיעה חשבה שלהם הכי קשה. אנחנו יודעים שכל עליה סבלה עם בואה, גם מול העולים הוותיקים. כנראה שזו דרכו של עולם שבהתחלה קשה וסובלים עד שמשתלבים ומתקדמים כל אחד לפי אפשרויותיו.

אסור להרים ידיים ולהתייאש וצריך להתאמץ ולהתגבר על הקשיים, להסתגל ולחשוב חיובי.

זהו רק קמצוץ מצורת החיים בה גדלתי באותה תקופה, אך הבית היה מלא בחום ואהבה.

הזוית האישית

גלי: נהניתי לעבוד עם סבתא בתכנית הקשר הרב דורי. למדתי ממנה על ילדותה והקשיים שהיו בעבר. אני מאחלת לסבתא שתמשיך להיות כפי שהיא – סבתא טובה ומפנקת.

מילון

"אם בארזים נפלה שלהבת"
אם הטובים ביותר לא מצליחים, מה יכולים לצפות מהפחות טובים.

ציטוטים

”אסור להרים ידיים ולהתייאש ולחשוב רק חיובי“

הקשר הרב דורי