מאגר סיפורי מורשת

שמי רומן בסקין נולדתי ב1953 באוקראינה.

גדלתי באוקראינה בצד הדרומי של העיר ניקולייב. אני זוכר שבחורף היה המון שלג, שהיה מגיע עד הברכיים שלי. אני וחבריי שחקנו בכדורי שלג, ועשינו איש שלג. התחביבים שלי היו אז זה לשחק שחמט, כדורגל, וטניס. וגם כמו רוב הילדים שחקתי גם מחבואים. אני זוכר שהיו לנו אירועים מיוחדים, ובכל חג פסח הייתה מגיעה אלינו, כל המשפחה הגדולה, וסבא שלי היה מכין גפילטעפיש. אני זוכר איך אמא שלי הייתה שרה לי שיר לפני השינה, אך אני לא זוכר בדיוק איזה שיר. אני זוכר כשהייתי בגן  היו נותנים לנו לאכול דייסה סולת, והיא לא הייתה לי טעימה.

בבית הספר למדתי שתיים עשרה שנה. אני זוכר שהיתי מאוהב בילדה בלונדינית עם עיניים כחולות בשם מאיה. הדבר השמח שאני זוכר מאותה תקופה זה שכל המשפחה, הוריי ואחי נסענו לשבוע ימים לים השחור. זה היה נפלא. המון שמש, וריחו של הים זה היה פשוט בלתי נשכח. הדבר העצוב שאני זוכר זה שאבא שלי נפטר כשהייתי רק בן שלוש עשרה.

כשסיימתי את בית הספר, רציתי להמשיך ללמוד ולהיות איש – ים ולהיות חלק מאלו שמפליגים לים השחור. לכן הלכתי ללמוד באוניברסיטה, בעיר שלי ניקולייב, וסיימתי בהצטיינות את הלימודים והפכתי למהנדס. אחרי השירות צבאי שאותו עשיתי בים השחור, כחייל בספינת הצבא האדום, נשלחתי לעבוד במפעל הענק שבנה אוניות ענקיות, לכל ברית המועצות באותה התקופה. העבודה הייתה מאוד מעניינת, והייתי מלא גאווה. הרגשתי שאני עושה משהו חשוב למדינה שלי.

בתקופת הלימודים וגם אחרי שהתחלתי לעבוד במפעל, אני אהבתי מאוד לשחק טניס. אני גיליתי שהמשחק הזה מעניק לבנאדם, מון דברים טובים כמו: בגרות, אחריות אישית, הקפדה על הדברים הקטנים, כושר, מנטליות חזקה ועוד הרבה דברים טובים אחרים.

אני שחקתי טניס הרבה מאוד שנים, ולפעמים אני עושה זאת גם היום. "טניס זה החיים הקטנים במגרש". זה משחק שמלווה אותך כל החיים, ונותן לי הנאה כל הזמן. אני מאוד שמח היום לראות שהנכד שלי משחק טניס, ויש לו רצון להגיע להישגים בספורט הזה. אני מאוד שמח שיש דור המשך שכזה.

בנימה אישית: כשמתחילים לשחק זה כמו שילד נולד, עם הרבה רצונות ושאיפות להצלחה. אך בהמשך המשחק, יש המון קשים ולא כל-כך קל להצליח. רק מי שלא מוותר לעצמו ומתעקש להצליח, הוא המצליח. בחיים זה כמו בטניס, מבינים שאפשר בכל משחק לראות דברים חיובים, ודברים שאפשר לשפר לעתיד. גם אם התוצאה בסוף לא לטובתך. תמיד כדאי לזכור שיש בעתיד הרבה הזדמנויות להשתפר, ולהוכיח שאתה יכול יותר.

                                                         סבא שלי כשהיה בן שנתיים

הזווית האישית

איתי – היה לי כיף ענק לעשות את העבודה עם סבא שלי. גיליתי עלו המון דברים חדשים ומעניינים. אני מאוד שמחתי לשמוע את הסיפור החיים שלו. אני מאחל לו את כל הטוב שבעולם והרבה בריאות. אני מאוד מקווה שהתקופה של הקורונה תגמר, ואני אוכל לראות אותו שוב.