מאגר סיפורי מורשת

סבא נולד לזוג הורים שהתחתנו בשנת 1945 בסוף מלחמת העולם השנייה וקצת לפני קום המדינה.

סבא עם משפחתו

אמו נולדה ברומניה בעיירה קטנה והייתה הבת השנייה במשפחה בת ארבעה ילדים. אמו סיפרה לו שמצד אמה הייתה צאצא למשפחה יהודית מהעיר לבורנו באיטליה, משפחת וסרמן. עוד סיפרה שהם צאצאים ליהודים שגורשו מפורטוגל בשנת 1499, הגיעו לאיטליה ובהמשך לרומניה בחיפוש אחרי מקור פרנסה. סבא שלה התיישב בעיירה שכל תושביה היו יהודים. היא עוד סיפרה שהם יהודים רומניוטים, הכוונה שהם יהודים שמשתייכים לקהילה עתיקה וייחודית שונה שמה שמכירים היום. הקהילה הרומניוטית מלשון רומא היו יהודים שהגיעו לאירופה מיד לאחר חורבן הבית השני, והם שימרו את היהדות בדרך שלהם. בחיפוש אחרי שורשים סבי ביקר פעם בבית כנסת בעיר היוונית יאנינה, שם מצא בית כנסת מקורי של בני העדה. לצערו נשארו מהקהילה שם שתי אחיות מבוגרות מאד שסיפרו לו שיש להם עוד משפחה בחולון אבל סבא לא הצליח למצוא אותם.

סבא ומשפחתו

משפחתו של סבא

אבא של סבא (סבא רבא) הוא בן למשפחה אוסטרית, נולד בשם שלמה טננצפ. הוא היה אדם נוח מאד בעל חוש הומור, אינטליגנטי מאד, אמו התחתנה עם סבא של סבא שהיה אלמן (סבו, אשתו הראשונה נפטרה צעירה והוא נשאר עם ילדה אחת שאימא של אבא של סבא אימצה לליבה וגידלה אותה תוך פינוק רב יותר ממש שהעניקה לילדיה עצמה).

לאבא של סבא היה זיכרון צילומי. שני ההורים של סבא היו בעלי אינטליגנציה גבוהה, אנשי ספר. הם למדו בבתי ספר להשכלה גבוהה. אבא של סבא היה חרוץ ואוהב אדם ובמיוחד אהב את אשתו וילדיו, עבורם היה מוכן להקריב את חייו תרתי משמע. על ילדותו אין מידע אבל אני וסבא יודעים שהייתה לו ילדות קשה והוא נדרש לצאת לפרנס את אמו כבר בגיל 14 ובמקביל למד בבית ספר למסחר.

סבא ואחותו

פעם אחת בלבד הסכים סבא רבא לספר לסבא סיפור מרתק על בריחתו ממחנה טרנסניסטריה הידוע לשמצה כשהיה במהלך מלחמת העולם השנייה, זהו מחנה עבודה. יום אחד סבא ואבא שלו פגשו בישראל אחרי העלייה חבר שלו – בני בעל חנות ממכר בשר ברחוב סמילנסקי בנתניה, ולאחר חיבוקים מרגשיים סיפר לו בני מילה במילה תוך חיבוקים אין סופיים את אותו סיפור שאביו סיפר לו. וכך סיפר לסבא מי היה אבא שלו: לאחר שהיה כחצי שנה במחנה העבודה החליט שהוא חייב לברוח, גם אם בסיכון חייו. הוא למד ותצפת על יציאות מן המחנה, בנה תכנית להשיג מדים של חיילים רומנים והציע לבני שישן לידו במחנה סידור.

בני מתחזה לחייל שנלקח לבירור בעיר יאסי (עיר חשובה ברומניה באותה תקופה) ואבא של סבא לובש גם הוא מדים של חייל בדרגת סמל ומלווה אותו לבירור. וכך יצאו מן המחנה בעוז רב תוך סיכון חיים, נסעו ברכבת עם עוד חיילים עד העיר יאשי. שם נפרדו כל אחד לדרכו ובדרכים לא דרכים חזר כל אחד הביתה לעיר הולדתו. כמובן עד עצם היום סבא שלי מעריץ את אבא שלו ולא רק בגלל שהוא היה חרוץ וחכם, גם בגלל הצניעות שלו למרות מעשיו האמיצים. בהמשך אבא של סבא היה ליושב ראש תנועת בית"ר בעיר שנולד (פיאטרה ניאמץ) ובמעשה זה גזר על עצמו להיות מסורב עלייה שכל בני משפחתנו עלו לארץ מיד עם הקמת המדינה.

סבא חייל

השם של סבא

סבא נולד כבר שרוב משפחתינו היו כבר בארץ. סבא נולד לאחר חמש שנים וההורים שלו לא ידעו את נפשם מהבן הזוהר שנולד להם, הם נתנו לסבא את השם זהר ואשר על שם סבא רבא שלו. אפילו השם הרומני שנתנו לסבא היה סורין שמשמעותו – שמש. הילדות ברומניה עברה מהר מאד בין מה מותר ומה אסור. הכוונה שהיו דברים שסבא למד מהר מאד: למשל שאסור לספר בחוץ שאביו שומע כל ערב בתחנת קול ישראל ברומנית בסתר, מעשה שהיה אסור . כילד עבר סבא מדי פעם השפלות עד שבחודש יוני בשנת 1963 הגיע דוור שמסר לאמו דואר רשום.

העלייה לארץ

אמו פתחה את המכתב ובכל חנוק מבכי אמרה לסבא: "אנחנו נוסעים לפגוש את סבא וסבתא". למרות גילו הצעיר, הבין שהוא נוסע לישראל מפני שכל המשפחות שלנו היו בארץ, וכך עלה סבא לארץ.

עוד קצת על סבא: הוא השתתף בשלוש מלחמות, שירת בצבא 27 שנים, הוא נפצע בזמן מלחמה והוא באופן כללי אדם מעניין מאד וכיף להיות בחברתו.

סרטון תיעוד של סבא:

הזוית האישית

סבא: נהניתי מאד בתהליך של התיעוד המשותף עם אלון.

אלון: היה לי כיף להיפגש עם סבא ולעשות איתו את התיעוד.