מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים של ורדה הרץ

תמונה שלי ושל נכדתי, ורדה ומיקה
תמונה של משפחתי הצעירה
ילדות מאושרת בתל אביב

שלום, שמי ורדה הרץ, נולדתי ב 1940 בעיר תל אביב, למשפחה מקסימה.

לאבי קראו שמחה, לאמי קראו רבקה (רבצ'ה) ועל שניהם אמרו שהם אנשים, שפוגשים פעם אחת בחיים, לאחותי הקטנה קוראים רונית.

ולמרות שההורים שלי איבדו את כל המשפחה שלהם בשואה, הם נשארו אנשים עליזים למדי.

כאשר הייתי מעט בוגרת יותר, והבנתי את משמעות השואה, קראתי כל מילה שרק נכתבה על השואה.

בילדות שלי היו לי חברים בשם רוחל'ה (היא הייתה שכנה שלי) ושלמה, למרות ששלמה היה צעיר ממני בשנה. שיחקנו בחבל, קלאס, דוק, חמש אבנים, מונופול (אז קראו לזה ריכוז) ועוד.

אהבתי מאוד שיעורי התעמלות בבית ספר, שיחקנו בשיעורים: מחניים, קפיצה על חמור, בסולמות ועוד.

אני וחברי נקראנו "ילדי רחוב", כי כל הזמן היינו יורדים לגינה ומשחקים בשכונה, היינו משחקים הרבה מחוץ לבית..

בבית הספר מאוד אהבתי את המורה לזמרה, קראו לו אפרים מרקוס (בעיני הוא היה נראה חתיך עולמי) והוא אירגן מקהלה בבית ספר, אני השתתפתי ושרתי במקהלה. המקהלה אפילו זכתה במקום הראשון בתחרות מקהלות בארץ, ומאוד הייתי גאה.

כשהייתי בת תשע עשרה וחצי, בדיוק כשהפסקתי לצאת עם מישהו שיצאתי איתו הרבה זמן (נפרדנו), ידיד טוב שקראו לו שמיל הג'ינג'י אמר לי "תשמעי, יש מסיבה במקום טוב בפתח-תקווה, ויש מישהו שאני מת שתכירי" והוא התחיל להלל אותו, ולשבח אותו ,אז אמרתי לו שאני מסכימה להכיר.

הוא אסף אותי למסיבה עם הווספה (אופנוע) שלו. היו במסיבה המון בחורות, ובחורים, ולא הכרתי אף אחד. זו הייתה מסיבת ריקודים מאוד פעילה, עם מוזיקה של Rock & Roll ו- Twist ועוד מוזיקה של שנות ה-60. אחד המשתתפים היה רקדן מחונן, והוא רקד ריקודים מאוד יפים,  וכולם עמדו סביבו, הסתכלו ומחאו כפיים. שמיל אמר לי "את רואה אותו? אותו אני רוצה להכיר לך" , הוא מאוד מצא חן בעיני.

לפני שהלכנו הביתה (שמיל ואני) הלכנו לחדר מעילים ולקחתי את המעיל שלי, שמיל אמר לי "אני חושב ששכחת את הכפפות שלך". כלל לא באתי עם כפפות אבל הבנתי שזה היה תירוץ כדי שאכנס לחדר המעילים. נכנסתי לחדר ואותו הרקדן המחונן חיכה לי שם.

מאז התחלתי להיפגש עם איתו. שמו היה בן ארצי הרץ, והתחתנתי איתו כעבור שנה, בגיל עשרים וחצי.

אחרי שנה נולדה לי הבת הבכורה שלי, טלי, אחרי עוד שנתיים נולד תומר, אחרי שש שנים ילדתי את רן ואחרי עוד שבע שנים את עידו, בן הזקונים.

הזווית האישית

מיקה –מאוד נהניתי לעבוד עם סבתי ולגלות עליה דברים שלא ידעתי קודם לכן.

מילון

וספה
קטנוע מותג איטלקי המיוצר על ידי Piaggio

ציטוטים

”ידיד טוב שקראו לו שמיל הג'ינג'י אמר לי "תשמעי, יש מסיבה במקום טוב בפתח-תקווה, ויש מישהו שאני מת שתכירי" והוא התחיל להלל אותו ולשבח אותו אז אמרתי לו שאני מסכימה להכיר.“

הקשר הרב דורי