מאגר סיפורי מורשת

שמי מזל אזולאי, נולדתי ב-1958, בכפר נטיפה שבמרוקו, להורים אברהם ורחל. משפחה מרובת ילדים ובה שמונה אחים, אני האחרונה. אהבתי לטייל ביער, ולשחק משחקים בכדור כל היום.

לא הלכתי לגן כי הורי פחדו וחששו לי, כי  גרנו במקום מסוכן, והיו הרבה מקרים מסוכנים.

התחתנתי בגיל 12 עם רחמים ז"ל. בגלל שהתחתנתי בגיל צעיר, בעלי ז"ל, חשש לי ושמר עלי, ולכן לא נתן לי לצאת מהבית. בגיל 15 היה לי כבר תינוק, נשארתי בבית לשמור על התינוק ולא הלכתי לעבוד, מכיוון שבעלי שמר עליי בבית, מפני הערבים שהיו חוטפים בנות.

עליתי לישראל בשנת 1998, בגיל 30, עם שלושת ילדיי ולא הלכתי לעבוד מכיוון שהייתי יפה מדי, ובעלי פחד שיקחו אותי, גם לא הכרנו את המקום הזה, ישראל.

בעלי עבד והביא פרנסה לבית ולא היה חסר לנו כלום, היה לנו הכל.

כשעליתי לישראל לא ידעתי לדבר ולקרוא בעברית אז הלכתי ללמוד בבית ספר, ומורות היו באות ללמד אותנו לדבר ולקרוא…

יש לי 20 נכדים הגדול בן 26 והקטנה בת 16.

דוד, בני הבכור בן 60, גר באמריקה עם שתי בנותיו התחתן עם אמריקאית, ואני מאוד מתגעגעת אליו. חיים, בני השני לומד תורה בישיבה ולו 11 ילדים, מתגורר בנתיבות, עוזר לי מאוד ועושה לי קניות, מטפל בי בכל ! יפה, בתי הקטנה, יש לה 4 ילדים והיא מתגוררת בקרית מלאכי, והיא עובדת ובאה לבקר אותי מידי פעם.

ביום יום אני מבלה את זמני הפנוי במרכז היום בנתיבות 5 פעמים בשבוע, ויש שם הרבה פעילויות ומשחקים, מדי פעם יש מסיבות וטיולים. הכרתי במרכז הרבה חברות טובות שאנחנו נהנות ביחד בכל יום שאני במרכז, והתחברתי להרבה אנשים.

התחביבים שלי הם: לרקוד, לטייל ולשמוע מוזיקה. אני אוהבת לחיות ואוהבת להנות מהחיים שנשארו לי.

הזוית האישית

מזל – אני רוצה עוד זמן כדי ללמוד. נהנתי להיות עם הבנות והיה לי כיף להשתתף בשיעורים. מלנה, אגם – היה לנו כיף להיות עם מזל שלנו, ולמדנו ממנה הרבה דברים גם על החיים.