מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים על פי סבתא שולינקה

אני ונכדתי הילה בשיעור הקשר הרב דורי.
אני בחתונה של בתי מיכל.
ילדות, צבא, שושלת משפחתית, נישואין וקריירה.

קצת עלי ועל משפחתי

שמי כפי שהוא רשום בתעודת זהות הינו שולמית (נוהגים לכנות אותי בשמות שונים: שולי, שולקה, שולה ושולינקה), ע"ש אח של אמי שנהרג במלחמת העולם השנייה בבריטניה וקראו לו שלמה, הוא קבור בבלגיה. שם משפחתי לפני הנישואין היה זבגלסקי, לאחר נישואי שם משפחתי הפך להיות  לפידות. נולדתי ב- 27.12.1945 בבית חולים "אסותא" בתל אביב, ארץ ישראל.

אני ובעלי נפתלי נשואים 50 שנה ויש לנו 2 בנות: מיכל הבכורה ונירית הקטנה. יש לנו 5 נכדים- 2 של מיכל ואריאל: טל והילה, ו-3 של נירית וערן: יובל, תומר ורותם.

נוף ילדותי

למדתי בבית הספר יסודי גרץ. בית הספר היה מול הבית שגרנו. זכורים לי מיסדרי הבוקר שהיו על הכביש ברחוב מדי יום שישי כשכל כיתה עמדה בשתי שורות והמנהל נאם מהמרפסת של קומה ראשונה. חלק מהמורים אני זוכרת, בעיקר המחנכת, המורה להתעמלות והמורה למוזיקה וכמו כן את חדר האחות שהיה ממוקם בחלק האחורי של חצר בית הספר (פחדתי מאד מהחיסונים). בכיתה היה לוח גיר עליו המורה הייתה כותבת עם גירים.

לאחר בית ספר יסודי למדתי תפירה בבית ספר מקצועי ויצ"ו. שם למדו גיזרה ותפירה. לא עבדתי במקצוע זה אבל בזכות לימודים אלו תפרתי לבנותי שמלות וסרגתי סוודרים, מעילים וכדו'…

גרנו בדירה בת שלושה חדרים כאשר בשני חדרים היינו משפחה בת חמש נפשות ובחדר השלישי גר זוג אחר. חדר האמבטיה והשירותים היו משותפים. כשמלאו לי תשע שנים עברנו לרחוב שלמה המלך (רחוב שנמצא גם כן בצפון תל אביב) בדירה מרווחת בת 3 חדרים, עם 2 מרפסות גדולות. המשכתי ללמוד בבית ספר גרץ. בזמנו, גן החיות העירוני היה ממוקם ברחוב שלמה המלך פינת קק"ל (היום שדרות בן גוריון) אהבתי מאוד לבקר בגן החיות בשבתות כי הכניסה הייתה ללא תשלום. כשהייתי ילדה קטנה אמי לקחה אותי בימי שישי אחר הצהריים לבית קפה בטיילת תל אביב שם הופיעו זמרים כמו ישראל יצחקי וצדוק סביר.

בתקופת ילדותי הייתי משחקת באבן נייר ומספרים, אן דן דינו, אחת שתיים שלוש דג מלוח, איקס מיקס דריקס, בן לוקח בת, ברי ברי פוטרה ברה, גוגואים, גולות, הבנים על הבנות, זוג או פרד, חבל, חישוק, חם קר, חמש אבנים וקלאס. שיחקנו ברחוב ונהנינו מכל רגע. בילדותי התחביבים שלי היו גובלן, תפירה, סריגת יד ואהבתי לגדל תולעי משי ולראות את התפתחותם. היו לי אוספים שונים של בולים, גולות וזהבים- (אותם הייתי אוספת מעטיפות של סוכריות). המאכלים האהובים עלי שאמי בישלה: חמין, כרוב ממולא, קציצות בשר, שניצלים וצ'יפס.

סה"כ היתה לי ילדות נחמדה וכיפית.

img_2408

צבא

התגייסתי לצבא בשנת 1963 ושירתתי ביחידת ממר"ם, בסיס מחשבים צבאי ברמת גן. בזמנו רק התחילו עם טכנולוגית המחשבים והנושא היה בחיתוליו. הייתי אחראית על חדר ניקוב אנגלית. היינו מנקבות כרטיסים על ידי הקלדה לפי תוכנית שקיבלנו מהמתכנתים. התוכנית הגיעה על גבי דפים גדולים כתובים בכתב יד, כל שורה הוקלדה וכל אות שהקדלנו עשתה חור בכרטיס (מילים שמבחינתנו היו ג'יבריש). עבדנו במשמרות מ-08.00 עד 15.00 או מ- 15.00 עד 23.00. בפעמים שלא עבדתי בבקרים "חגגתי" בחוף גורדון בים.

במלחמת ששת הימים הייתי כבר נשואה, גרנו באילת וקראו לי למילואים בעובדה. לא היו מקלטים ואנשים ירדו לשוחות (חפרו תעלות בצידי הדרכים). סך הכל שירתתי שנה וחצי. היה לי בוס שהיה איש לא קל, אבל אני הסתדרתי איתו. הוא היה אזרח על תקן של איש צבא

שושלת משפחתית

הורי: רחל ומאיר זבגלסקי. נולדו ברוסיה. אמי נולדה בעיר יקטרינסלב בבלארוס בתאריך 14.7.1918, ואבי נולד בעיר גומל בבלארוס בתאריך 10.10.1916.

משפחתה של אמי עזבה את רוסיה כשהיא הייתה בת 10 חודשים. כשהיו בדרך אביה נפטר. הם עברו לטורקיה. כשהייתה בת 12 עלו לארץ. וחצי שנה לאחר מכן אמה נפטרה ממכת שמש. לאחר מכן והואיל והייתה יתומה עברה לגור עם אחותה הבכורה עד אשר התחתנה בגיל 17.5 עם אבי מאיר. לאמי היו 4 אחיות ו-2 אחים. לכל אחות הייתה בת בשם שרה על שם סבתי שנפטרה.

אמי אהבה להתלבש יפה, נעלים עם עקבים גבוהים (כמו שמודרני היום), הייתה לה תופרת שהייתה באה פעמיים בשנה (חורף וקיץ) ותופרת לה מלתחה לעונה החדשה. אהבה לשבת בבתי קפה מידי פעם ברחוב דיזינגוף.

אבי עלה לארץ מרוסיה בגיל 5 עם הוריו. אבי היה קצב, הייתה לו חנות שלו. אמי הייתה עקרת בית ועזרה לו מידי פעם בחנות. הוא פירנס את המשפחה. היה איש מקסים, תמיד מחייך, אופטימי. לצערי נפטר בגיל 69 ערב לפני ברית המילה של נינו הראשון לאחר התקף אסטמה קשה. הייתה שמחה מהולה בעצב גדול.

בבית דיברנו עברית, ההורים דיברו אידיש רק כשהם רצו שלא נבין.

 

img_0363

נישואין

בעלי וגיסי עבדו באגד על קו תל אביב-אילת. באחד הימים כאשר אחותי וגיסי התארחו אצלנו בתל-אביב נפתלי בעלי הגיע לבקרם וכך הכרתי אותו. באותה תקופה עדיין שירתתי בצבא ושלחו אותי לכור בדימונה לתקופה של שבועיים. קבענו להיפגש בכביש הראשי ביום שהוא ירד עם האוטובוס לאילת. הגענו לאילת, זו היתה תקופת הקיץ. אני זוכרת שמיד לבשנו בגדי ים ונסענו לחוף אלמוג, שם שחיתי עם מסיכה ושנורקל וראיתי פעם ראשונה את האלמוגים והדגים המדהימים. בזמנו, אילת מצאה חן בעיני וכמובן נפתלי. סיימתי את שירותי בצבא וירדתי לאילת וגרתי אצל אחותי שהיתה נשואה וכבר גרה שם שנה לפני כן. שנה לאחר מכן התחתנו באולם "דליה" ברחוב המסגר בתל אביב וירדנו לגור באילת.

אילת היתה שונה לגמרי מאילת של היום. היה בה רק מלון "אילת" ו-2 מועדוני לילה: הסלע האדום וחצות וחצי. בזמנו, לפני שהחזירו את סיני למצרים היינו מבלים שעות רבות בים ונוסעים במרוכז חברי אגד ומשפחותיהם לנוייבה. בילינו גם בחוף הים המדהים של "רפי נלסון". אחרי 10 שנים שגרנו באילת, חזרנו לתל אביב, עיר שנולדתי בה ואני מאד קשורה אליה.

בתאריך 9.10.2016 מלאו לנו 50 שנות נישואין

קריירה

אחרי שירדתי לאילת עבדתי במשך 10 שנים במסגרת עירית אילת. הייתי מזכירה של מזכיר העיר, מהנדס העיר ומזכירת בית ספר "אופיר". כשחזרנו לתל אביב עבדתי במלונות במשך 25 שנה. (מזכירת מנכ"ל וב-11 שנים אחרונות מנהלת ארועים במלון "שרתון מוריה תל אביב). לאחר מכן הוצאתי רשיון תיווך ועבדתי בתיווך במשך כ-5 שנים. משם, עברתי לעבוד כמנהלת מכירות בדיור מוגן עד ליציאתי לגימלאות.

לסיכום, אהבתי מאוד את כל עבודותי כי תמיד הן עסקו בשיווק, מכירות ויחסי ציבור, עבודה שתמיד היה בה קשר עם בני אנוש.

הזוית האישית

סבתא שולי: מאוד נהנתי לספר להילה על סיפורי חיי, וללמוד רבות על הטכנולוגיה. תודה רבה!

הילה: מאוד שמחתי ונהנתי לשמוע על הסיפורי של סבתא, מקווה שנוכל לדבר עוד רבות על סיפוריך. תודה רבה לך על הכל!

מילון

שוחות
בור מחסה בזמן מלחמה.

ציטוטים

”אהבתי מאוד לבקר בגן החיות בשבתות כי הכניסה הייתה ללא תשלום.“

הקשר הרב דורי