מאגר סיפורי מורשת

משפחתי – משפחת זיגמון

גרנו בקזבלנקה, הוריי היו עשירים מאוד. אבא שלי היה צורף, היו לו נכסים והוריי החליטו לגור בקזבטדלה. הוריי הגיעו לעיר כשהיה מחנה צבאי צרפתי, ובקזבטדלה הורי הביאו 6 ילדים.

עלינו ממרוקו לארץ ב-1962. עוד לפני שעזבנו את מרוקו הסוכנות היהודית דאגה לסדר לנו את הדרכונים ואת כל האישורים המתאימים וזאת משום שמשפחתנו, משפחת זיגמון נחשבה במרוקו עשירה וחשובה. עזבנו את קזבטדלה והפלגנו באנייה לצרפת. בצרפת ישבנו במחנה היהודים 8 חודשים, ולאחר מכן טסנו  לישראל. זאת הייתה החלטה של כל המשפחה רצינו להגיע לארצנו המובטחת, אליה אנחנו שייכים ובנוסף נהייתה אנטישמיות ורצח במרוקו.

כשנחתנו בשלום לישראל, הסוכנות רצתה להפנות אותנו לנתניה או אשדוד, אך אמי סירבה. היא רצתה מאוד לגור ליד אחיה יעקוב אלון שעלה לפנינו וגר באשקלון.

ההתאקלמות בארץ ישראל

אכן הגענו לאשקלון ומיד קיבלנו דירה למרות שעולים רבים הגיעו איתנו לארץ ולא קיבלו דירה, אלא צריף. בדירה שלנו היו מיטות של הסוכנות שאינן נוחות  במיוחד, ההרגשה שלנו הייתה קשה. במרוקו היינו רגילים לגור בווילה עם משרתים ולחיות כבני מלכים. ההשתלבות וההתאקלמות שלנו הייתה  קשה וכואבת.  אחד הדברים שאני זוכרת עד היום הוא שליד ביתנו היה טאבון- כעין אח שעשוי מחימר שמחממים בו לחם וחמין לשבת, ובעינינו הטאבון נדמה אז כמו בית קברות כי מעולם לא ראיתי דבר שכזה והיו כאלה הרבה בחוץ, ברחוב, בנו אותו כמו חור באדמה. הדירה הייתה ברחוב אפרים צור בשכונת  עתיקות של היום.

הגיטרה האבודה

כשהגעתי לישראל הייתי בת  10, הורי קנו לי מתנה ליום ההולדת גיטרה. הייתי מאוד  מרוגשת, נקשרתי מאוד לגיטרה ולא הייתה מאושרת ממני, אך יום אחד הגיטרה נעלמה בבית הספר, נעצבתי מאוד ובכיתי ימים ולילות אך, לצערי, עד היום לא מצאתי אותה עד שסיימתי ללמוד בבית הספר היסודי. כשעברתי לתיכון למדתי בבית ספר חקלאי בפתח תיקווה ולמדתי להיות מתכננת נוף. בבית הספר תמיד שאפתי  להיות הכי חרוצה ומוצלחת, בהצטיינות בכיתה והיה לי את הציון הכי  גבוה מבין כולם.

כשהגעתי לגיל 17 סיימתי את לימודי והתגייסתי לנחל  בשל"ת  בקיבוץ גבעת חיים מיוחד. לאחר מכן התגייסתי לצה"ל,  ושם היה לי כיף ונהנתי מכול העבודות  והחוויות, כשהייתי בגיל  19 אבי נפטר בעקבות אירוע מוחי, בשנת 1972.  אמי נפטרה כשהייתי בת 48  בעקבות מחלת סכרת, בשנת 1985.  כשזה קרה הרגשתי רע מאוד ובכיתי והרגשתי כאילו חתכו מבשר גופי.  לצערי, גם שלושהמאחיי נפטרו בגיל  צעיר  בעקבות מחלות קשות.  נותרו לי שלושה אחים צ'רלי  אחי ואסתר אחותי ואני. לחיים טובים וארוכים.

במסיבת השחרור שלי  הכרתי את בעלי. ולאחר שנתיים התחתנו והקמנו משפחה. היום, יש לי ארבעה ילדים ו-25  נכדים ויש לי שתי כלות. ושני חתנים מדהימים, כן  ירבו. מאז נישואי אני  מבשלת עבור בעלי אוכל הודי ובשבילי אוכל מרוקאי. אני אוהבת לבשל מאכלים טעימים ומיוחדים לנכדיי ולנכדותיי  שאוהבים להתארח אצל סבא וסבתא. הרבה לפני חג הפסח אני  מתחילה הכנות וניקיונות מיד לאחר חג החנוכה. יש  לי ולבעלי בית גדול אני אוהבת לנקות כול פינה  ופינה. אני מאוד קשורה לסדר וניקיון ושבוע לפני החג לא אוכלים אצלי לחם בבית.

לצערנו הרב,  בעלי וסבא לנכדיי ולנכדותיי האהוב על כולנו נפטר ממחלה קשה בן 65 זיכרונו לברכה.

הזוית האישית

סבתא פאני – תודה על התוכנית הנפלאה נהנתי מאוד לספר לנכדתי את סיפור חיי.

אופל – אהבתי מאוד להקשיב לסבתא ולשמוע על החיים המעושרים והמאושרים שהיו לה מאחלת לה עוד חיים ארוכים וטובים.