מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל יוסף ואני מתגעגעת לחיים הפשוטים של פעם.

אני מתגעגעת לתקופה שהייתי יותר צעירה. אני וחבריי אהבנו לעשות מעשי קונדס. אהבנו לזרוק נבוטים(הפירות של הברוש) מגגות על אנשים שהלכו ברחוב, הדבר הכי יפה שהיה בזה, זה שאנשים קיבלו את הנבוטים בצחוק ובנועם. אני מתגעגעת לעגלון עם סוס, הם היו עוברים ברחובות ומנענעים בפעמונים, אימי אמרה לי ללכת ולקנות והיא הייתה סוחבת את מה שקניתי, כל השכונה הייתה מתאספת מסביב לעגלון, זו הייתה חוויה פשוטה אך נהניתי מזה.

אני מתגעגעת לאבא שלי, אבי היה נגר ועבד בעיר התחתית. אני מתגעגעת ללכת עם אבי ברחוב הרצל בחיפה. היינו הולכים וקונים גרעינים בתוך קונוס מעיתון מגולגל, זה היה מנהג  קבוע ביום שבת(אם הוא היה מרוויח מהקלפים).אבא שלי היה חולה סכרת ולכן היה צריך לאכול אוכל חם, אסור היה לו לאכול אוכל קר. היה לי ילקוט עם אוכל חם שאמא שלי הכינה אותו הבאתי לאבי. היא נתנה  לי כסף לנסיעה באוטובוס, כדי שאביא לאבי את האוכל, אבל  לא הייתי נוסעת באוטובוס, אהבתי לרדת  מהדר לעיר התחתית, ובדרך הייתי עוצרת לקנות עוגיית קוקוס, עם הכסף שאמא שלי נתנה לי לנסיעה. המאפייה ממנה קניתי הייתה מול הנגרייה של אבא שלי, זו הייתה העוגייה הכי טעימה בעולם בשבילי.

אני מתגעגעת לקהילתיות  מפעם. שכנים שהפכו מאנשים זרים לחברים. פעם לא היו נועלים דלתות, היינו אומרים לילה טוב, כל השכנים ענו לילה טוב, הדירות היו פשוטות וגרנו אחד ליד השני, בדירות ישנות, ללא מרפסות, גרנו כמו ברכבת, ולא חששנו משום דבר.

היה חשוב לי לספר  על הפשטות שהיתה פעם. כל החוויות שסיפרתי כאן מדברות על הפשטות של פעם. על חוויות ילדות, וגעגועים לדברים הפשוטים והאנושיים.

המשפט שאני רוצה להעביר לנכד שלי הוא: "הפשטות הייתה הביטחון".

הזוית האישית

סבתא: נהניתי מאוד והרגשתי מאוד שמחה, לספר לנכד שלי על הילדות שלי .שנינו נהנינו מהתוכנית, בעיקר נהניתי לספר את הסיפורים לנכד שלי. אני לא מאמינה שבמהלך המשימות חוויתי צמרמורות והתרגשות כה עמוקה וכנה.