מאגר סיפורי מורשת

סבתא גאולה נולדה בשנת 1947 בטריפולי שבלוב.

סבתא עלתה לארץ בשנת 1948 לאחר שהוריה, קלמנט ועדה מסיקה, עזבו את לוב כשהיא היתה בת 4 חודשים ונשארו באיטליה 6 חודשים. את הסיפור היא  לא זוכרת אבל מכירה מהוריה: כשהיתה בת 10 חודשים החליטו הוריה שמקומם בישראל ולכן עשו הכל כדי לעלות לארץ.

היו להם 2 ילדים: סבתי ואחיה הגדול ממנה בשנתיים. הם הצטרפו לקבוצה נוספת שרצתה לעלות לארץ באוניית מעפילים. הוריה סיפרו לה שהשהייה באוניה הייתה מאוד קשה. הם הגיעו לארץ כאשר הייתה להם משפחה שגרה בשכונת התקווה בתל אביב, והם עברו לגור באיזור זה.

את אבא שלה גייסו לצה"ל לשירות סדיר תחת פיקודו של יצחק שדה והאמא נשארה לגדל את ילדיה. בהמשך נולדו להם 5 ילדים. אביה התחיל לעבוד בעיריית תל אביב ואמה דאגה, טיפלה וחינכה את הילדים. האם ידעה קרוא וכתוב בעברית. אחר הצהריים היו יוצאים הילדים לשחק בחוץ עם ילדי השכנים במשחקי רחוב: כדור רגל, 5 אבנים, קופצים בחבל ומחניים. את משחקי הבובות היו הבנות מכינות לבד בעזרת האמא. בשכונה היה בית קולנוע שנקרא בשם "התקווה" על שם השכונה. רוב הבתים בשכונה היו בתים פרטיים. היה גם שוק שנקרא "שוק התקווה" שקיים עד היום הזה והרבה מאוד אנשים מכל הארץ מגיעים אליו.

סבתא בילדותה, עם ארבעה מאחיה (מימין)

סבתא ואחיה הגדול סינו (תמונה משמאל)

סבתי למדה בבית ספר "התקווה". היו לה חברות שהיו נפגשות אחר הצהריים משחקות חבל או מחבואים והיא אהבה מאוד שיעורי ספורט והייתה משתתפת בתחרויות בבית הספר. את שיעורי הבית הייתה מכינה עם חברתה הטובה שרה.

החיים בשכונה היו מאוד נעימים. שכנים עם דלתות פתוחות שכל הילדים היו יודעים שאם הם הגיעו מבית הספר ואמא לא בבית אפשר ללכת לשכנים. כולם היו כמו משפחה אחת גדולה. את החגים נהגו לחגוג עם המשפחה המורחבת שגרה כבר בארץ. סבתי זוכרת שלפני החג היו הוריה הולכים לקנות לכולם בגדים ונעליים לקראת החג והבגדים היו עוברים מילד לילד כי לא היו אפשרויות כמו היום ואף פעם לא היו הילדים מבקשים בגדים אלא ההורים החליטו מתי יש צורך בבגד או נעל חדשים.

בערבי שבת נהגו להדליק נרות שבת ולאחר מכן הגברים יצאו לבית הכנסת וכשחזרו  השולחן כבר היה ערוך, כולם היו מתיישבים סביב השולח, עורכים קידוש ולאחר הקידוש היו הילדים ניגשים להורים ומנשקים אותם לשבת שלום. באופן  קבוע היה חייב להיות דגים,מרק עוף ותוספות. גם היום ממשיכים את המסורת. את החגים הם חגגו עם המשפחה המורחבת דודים דודות והילדים, כל פעם אצל דודה אחרת והיה מאוד שמח. בהמשך המשפחות גדלו וכל משפחה התחילה לחגוג בחוג המצומצם שלה.

סבי וסבתי הכירו בשכונה. פה התוודעה סבתי לקורות חייו של סבי שסיפר שהוריו הגיעו בגיל מאוד צעיר לישראל. האבא הגיעה בגיל 12 כשהוא מנסה לעבור את הגבול מסוריה ברגל, נעצר ומוחזר בחזרה לדמשק. אחד היהודים בקהילה מציע לו  לשחד נהג משאית שמעביר תרנגולות לישראל להעביר אותו בתוך המשאית עם הלולים וככה הוא מגיע לארץ, מצטרף לאחיו הגדול שכבר היה בארץ ומתחיל לעבוד במקום עבודה שאחיו סידר לו.

אימו של סבי ניסתה לעבור לארץ יחד עם אימה ברגל כשאחיה כבר מקימים קיבוצים בארץ ונעצרות על ידי הצבא הבריטי. הן נשלחות למעצר  בכלא עכו למשך שבוע ונשלחות בחזרה לסוריה.

כלא עכו

הן לא וויתרו וניסו שנית כעבור שבועיים. הציעו להן לקחת מונית ולשחד את הנהג וכשהן מגיעות לגבול עוצרים את נהג המונית לביקורת ובאים להעיר אותן והנהג מונית צועק עזבו את הילדה היא ישנה וכך הן הגיעו לחדרה מכיוון ששם הייתה להן משפחה והן מתחילות לעבוד בייבוש ביצות ובחקלאות.

ברבות הימים הוריו של סבי מכירים אחד את השני על ידי מכר משותף, נישאים ונולדים להם שישה ילדים אחד מהם הוא סבי יצחק. סבי וסבתי גרו קרוב אחד לשנייה והיו מבלים עם כל חברי השכונה במועדון שהיה שייך בזמנו למפלגת אחדות העבודה, ועם הזמן החלו לצאת יחד. לאחר שנתיים החליטו למסד את הקשר ונישאו בשנת 1968.

סבתא גאולה וסבא יצחק ביום נישואיהם בתאריך 19.3.1968

בזמנו לא היה נהוג לתת כסף במתנה ורוב המתנות בחתונה היו כלי בית כמו מפות, סטים לקפה וסיפולוקס שהיה אז באופנה. הם עברו לגור בבת ים בדירת 2 חדרים שרכשו עוד לפני הנישואין. לאחר שנתיים של נישואין נולד אבי, בנם הבכור ואז הבית היה כבר קטן להם והם רכשו דירה גדולה יותר. פה נולדה להם עוד בת ואחר כך התווספו למשפחה תאומות. כיום כל הילדים נשואים עם ילדים.

לסבי וסבתי יש 11 נכדים ונכדות. הגדולה שבהם היא אחותי בת 18 בקרוב מתגייסת לצה"ל והקטן שביניהם בן חודש. בכל יום שישי כולם מגיעים לסבתא וסבא. אין טלפונים, רק משפחה.

סבא עורך קידוש וכולם מקשיבים. לאחר הקידוש יושבים כולם לארוחה חגיגית וטעימה שסבתא מכינה ולאחר מכן אם היה למישהו יום הולדת באותו שבוע נוהגים לחגוג לולה חגיגה גדולה ורועשת עם עוגה מיוחדת וטעימה, מתנות שמחלקים, ועושים כיף חיים.

הזוית האישית

יובל: כיף לי אצל סבא וסבתא.

סבתא: חוויה מעמיקה ומרגשת היה לי כייף גדול לעבוד במשותף עם נכדתי. נהניתי מכל מפגש לספר ולשתף את חוויותי עם נכדתי. מאחלת ליובל אושר, בריאות והצלחה בכל אשר תפנה.

מדהימה שכמוך, אוהבת סבתא!