מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים היפים במושב ברקת

אני ונכדתי נויה קדביל
בצעירותי
במשך שלושים ותשע שנה עבד בעלי בתור מורה ועשה עבודתו נאמנה עד יומו האחרון.

שמי אהובה מעטוף נולדתי להוריי שלום ושמש מעטוף בשנת תשט"ז-בפתח תקווה. את שמי העניקו לי הוריי בעצת דודי אח אבי. שם משפחתי היה מעטוף גם לפני נישואיי. הוריי והורי בעלי הם קרובי משפחה רחוקים. הורי עלו מתימן מהעיר חבאן שבדרום תימן.

עליה והתאקלמות

הוריי עלו לארץ מהעיר חבאן שבתימן בשנת 1950. מיד בהגיעם לארץ שיכנו אותם במחנה העולים בעין שמר, בתנאים קשים מאוד ומחפירים.  באחד הימים כשהוריי שהו עדיין במחנה העולים, אחי הגדול חלה ואבי החליט לקחת אותו לבית הרפואה. כשהגיע אחות בית הרפואה לקחה את אחי מידו של אבי ואמרה לאבי שיחזור מחר. אולם, מכיוון שאבי כבר שמע שחוטפים ילדים הוא לא הסכים לעזוב את אחי. אך היא טרקה בפניו את הדלת ונעלמה בלי אומר ודברים. אבי פשוט שבר את הדלת וביקש שיחזירו לו את בנו מיד. למרות התנגדות רבה מצידה של האחות בסופו של דבר ולשמחתנו הרבה הוחזר אחי לידיו של אבא.

לימים התהלכה שמועה במשפחתנו, שהייתה לנו אחות נוספת שכן הצליחו לחטוף אותה, אבל הוריי לא דיברו על זה. אחי הצעיר ואשתו, שגרו יחד עם הוריי בביתם, העידו כי שמעו דיבורים ובכי ואת אנחותיה של אמא. אבל השתיקה הייתה מעל הכל ועד היום הדברים לא ברורים.

לאחר נדודים תלאות ועקשנות, הוריי יחד עם כל הקהילה החבאנית מגיעים לאדמה שלימים תקרא "ברקת" על שם אחת מאבני החושן. המושב ברקת שוכן בגבול השפלה ולרגלי הרי יהודה חמש ק"מ צפונית מזרחית לנמל התעופה בן גוריון.

למרות הקשיים שהיו מנת חלקם בתחילה, הם שמחו מאוד בעלייתם לארץ ישראל, מבחינתם זו הייתה גאולה. וכשהגיעו, נשקו את אדמת ארץ ישראל. ביחד ובאחדות, במו ידיהם ניקו, הקימו ובנו את המושב. כוונתם הייתה לעבוד בחקלאות. לכל מתיישב היו רפתות, לול תרנגולות ומטעים שבהם גידלו עגבניות, מלפפונים קישואים ועוד… לאבי היו חממות פרחים. עזרה הוא קיבל מאחי ומאחותי וממני קצת פחות. אני הייתי האמצעית מבין חמשת אחיי ואחיותיי.

משפחתנו חוותה טרגדיה קשה עם פטירתה של אחותי שהייתה בת שנתיים. היא נפטרה בנסיבות כואבות.  באותו יום אבי היה צריך לעבור ניתוח, ולכן, אבי ואמי יצאו לפנות בוקר מהבית, וביקשו מאתנו, הילדים הגדולים, להשגיח על אחותי הקטנה. אבל אנחנו לא עמדנו במשימה, אחותי יצאה מהבית והחליקה בוואדי, ושערה נתפס בגדר התיל, כך היא שכבה שם מספר שעות. כשאמי חזרה ושאלה היכן היא? לא הייתה לנו תשובה. מיד החלו חיפושים אחריה וכעבור כמה שעות של חיפושים היא נמצאה גוססת ולא ניתן היה כבר להצילה . אמי הייתה אז בהריון ונולדה לנו אחות אחרי האסון הנורא.

%d7%90%d7%97%d7%99%d7%99-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%99

אני עם אחיי אוחיותיי

החיים במושב ברקת

במשך השנים הקימו בית ספר וגנים במושב ברקת שהחל להתפתח. אני למדתי בבית הספר במושב שתים עשרה שנות לימוד, לאחר מכן הוריי שלחו אותי ללמוד ב"בית יעקב – אור החיים" שבבני ברק, שם למדתי ארבע שנים במגמה המקצועית-תפירה. את אחי הוריי שלחו ללמוד בישיבת חב"ד הראשונה שנפתחה בעיר לוד.

במושב ברקת החיים היו מאוד טובים ורוחניים. אני זוכרת את החגים את השמחות ואת ה'ביחד' של המשפחה המורחבת, את החתונות שנמשכו שבוע ימים ואת הטקסים המיוחדים שהיו עורכים לפני החתונה. שבוע לפני החתונה הייתה שמחה גדולה, מידי יום היה אירוע מיוחד, ההכנות החלו מקליית הפיצוחים והתבלינים, כל נשות המושב היו משתתפות בעזרה תוך כדי שירה ושמחה. היה יום מיוחד של הענקת הנדוניה מהורי החתן לכלה, יום החינה של החתן, יום שמכינים את הכלה לקראת החינה שזה כלל את קליעת הצמות. זה היה טקס מיוחד וגם ביום הזה שרו ורקדו. יום החינה של הכלה התחיל בשעה אחת עשרה בצהריים. ה"מלבישה" של הכלה מתחילה להלביש אותה בשמלה ובתכשיטים רבים שכולם עשויים מכסף טהור. יש ברשותי חגורה מכסף טהור עם אבנים ופעמונים שאמא הייתה מעניקה לכל בת ביום החינה, החגורה שמורה אצלי מכל משמר. מכינים את החינה ולאחר מכן המלבישה מזמינה את הורי הכלה, את דודיה ודודותיה ואת הסבים והסבתות כדי לבקש רשות מהם להתחיל בטקס ולברך את הכלה. ורק אז היא מתחילה לשים את החינה שנמשך עד השעה ארבע אחר-הצהריים ובזמן הזה כל הנשים רוקדות ומשמחות את הכלה. לקראת ערב מזמינים את כל הציבור לסעודה להמשך הריקודים והשמחה. כמובן שהייתה הפרדה, נשים לחוד וגברים לחוד. טקס זה נערך בבית הורי הכלה. כך יתקיימו שאר השמחות העזרה והשמחה וה'ביחד' היו מעל הכל.

אני זוכרת את חתונת אחי הגדול בחצר האחורית של הבית. אבי ודודיי  שחטו כבשים ופרות והכינו את האוכל ואת הכיבוד במו ידיהם. השמחה הייתה מיוחדת ואמתית. פעם שאלו את אבי למה את החתונה אתם עושים בבית ולא באולם? אבי התפלא ושאל, למה את השמחות שאלוקים זיכה אותי אני אעביר לאולם?! אני רוצה להרגיש את השמחה בביתי!

ליהודי חבאן יש מאכלים שאופן בישולם והכנתם שונה מזו של שאר יהודי תימן. קיימים גם הבדלים בנוסח התפילות, במנגינות וגם במנהגים. בערב פסח בזמן לישת המצות, אומרים "הלל שלם". היה טקס מיוחד ומעניין אצל כל משפחה ומשפחה מורחבת.

בליל הסדר מחלקים איש לרעהו כזית מצה ומקיימים את ליל הסדר כל הדודים יחד, ואומרים את ההגדה בקול רם, במנגינה וגם בהמחשה. את החגים פורים, פסח, סוכות וחנוכה חגגנו באווירת חג אמיתית. הגברים היו מתכנסים יחד ולומדים תורה האווירה הייתה נפלאה.

בחג השבועות ישנו מנהג של יהודי חבאן לזלף מים איש על רעהו, שזה מסמל את התורה שנמשלה למים ובכדי לקיים את הפסוק "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם".

בראש השנה היו הכנות רבות והאוירה הייתה מיוחדת. ביום כיפור לובשים בגדים חדשים ובערב יום הכיפורים נהגו הצעירים להסתובב מבית לבית והזקנים היו יושבים בבתיהם ומקבלים את המבקרים בברכה, בכל בית מכינים תמרים, צימוקים ויין ומבקשים איש מרעהו סליחה ומחילה ומתכוננים לתפילות בדחילו ורחימו.

בסוכות כל המשפחה המורחבת התכנסה בסוכה של אחד מהדודים והייתה שמחה גדולה בחול המועד. כל הגברים מתכנסים ביחד ולומדים תורה, כל ימות חול המועד הוקדשו רק ללימוד, הילדים והנשים התנדנדו בנדנדות שהוכנו מראש והנשים היו מחברות שירים וחרוזים ושרים איתם בנעימה מיוחדת. כך העסיקו את הילדים ושמרו עליהם.

את פורים חגגו שבוע לפני החג. כל ערב היו מתאספים גברים לחוד ונשים לחוד הייתה פעילות היו מסיבות ומשחקים רבים ומיוחדים.

%d7%9c%d7%99%d7%93-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%91-%d7%91%d7%a8%d7%a7%d7%aa

ליד הבית במושב ברקת

המשפחה שלי

בשנה האחרונה ללימודיי באור החיים בשנת תשל"ה הכרתי את בעלי על ידי שידוך ובתאריך י' בתמוז תשל"ה נערכה חתונתנו בחצר הבית. לשמחה הגיעו חברותיי במשאית וכן חבריו של בעלי מישיבת חב"ד. השמחה הייתה גדולה. לאחר החתונה הגענו לנחלת הר חב"ד, כאן גידלנו את עשרת ילדינו. בשנה הראשונה בעלי, המורה סעדיה, עבד אצל הרב קוזלינר בישיבה ואחר כך עבר ללמד בתלמוד תורה שעדיין היה בחיתוליו, לא היה אז  מבנה לתלמוד תורה, היו כיתות מפוזרות ורק אחרי זמן קבלו מבנה. במשך שלושים ותשע שנה עבד בתור מורה ועשה עבודתו נאמנה עד יומו האחרון. בנוסף הוא שימש כרב מושב אורות, הקים מניינים בשבת וערך ביקורי בית אצל תושבי המקום שנכנסו לליבו והוא לליבם, בכך שהיה מושך את הנערים ממגרש כדורגל אל בית הכנסת.  לימים שני אחים חזרו בתשובה שלימה בזכות התמדתו. והיו עוד ניצוצות שהצליח להדליק שזה ממש לא מובן מאליו, מתוך תושבים מרוחקים מתורה ומצוות. בין לבין עשה לביתו. הוא היה מעורב בכל מה שנעשה בבית. דמות דומיננטית בחיינו, מצא את כל הזמן לעצמו. הוא זכה לסיים פעמיים את כל הש"ס ובפעם השלישית את התלמוד הירושלמי. היה חסיד מובהק של הרבי מליובאוויטש ועשה את עבודתו נאמנה. אין ספק שיהיה מליץ יושר על כל עם ישראל וברור הוא שמשאלתי היא ביאת המשיח ואראה את אהוביי עין בעין.

הנחת האמתית שלי הוא נכדיי ונכדותיי שמסבים שמחה לחיינו ובעזרת ה' נרווה נחת יהודי אמתי חסידי מהם.

 

הזוית האישית

סבתא אהובה: הייתה לי חוויה מדהימה! הפרוייקט החזיר אותי למחוזות ילדותי וזה ריגש אותי מאוד! שמחתי על שעות האיכות עם נכדתי האהובה, ישר כח והמון תודה על הזכות! אני מאחלת לך נכדתי נויה היקרה והאהובה! אושר וחיים טובים, הצלחה בלימודים ובכל מה שתבחרי לעשות בחיים! תודה על שעות רבות של אושר ושמחה ובעיקר תודה על מי שאת…נכדה מיוחדת שלי!

נכדה – נויה קדביל: אהבתי מאוד את תוכנית הקשר הרב דורי, המפגשים עם סבתא הוסיפו לי ידע רב על ילדותה ועל חייה. אני מאחלת לך סבתא ששמחה תמיד תופיע על פניך ושתצליחי בכל מעשי ידיך. נכדתך האוהבת, נויה.

מילון

מחנה עולים
מחנות עולים היו למקומות היישוב הזמני של העולים החדשים, שהגיעו בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. שוכני המחנות קיבלו את כל צורכיהם מהממסד ולא נדרשו לצאת לעבודה.

ציטוטים

”השאירו הכל על הקב"ה ואל תפחדו“

”אתה תיתן כל שביכולתך והקב"ה יברך אותך בטוב“

הקשר הרב דורי