מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים הטובים בלוב עד הפרעות

דיויד תלמיד כתה ו׳
גיטה ממרכז יום לקשיש
החיים הטובים בלוב עד אשר הפכה מסוכנת ליהודים

שמי גיטה, נולדתי בלוב, אני הבת הבכורה למשפחתי. עד גיל 15 גדלתי בלוב. לא למדתי בגן, למדתי בבית ספר איטלקי. בהתחלה חיינו היו טובים: הבית שלנו היה מאד יפה, נחשבנו למשפחה עשירה וחיינו עשר נפשות בבית של שבעה חדרים. בשלב כלשהו הערבים סביבנו הפכו למסוכנים והחיים הפכו מפחידים. באותה תקופה היה בלגן בלוב והוריי החליטו לברוח לישראל.

בגיל 19 התחתנתי עם סעיד ג'נה שהיה איש יפה מאד, איש חזק, גבוה – כל מה שאישה, בחורה צעירה, רוצה בגבר. ילדתי לו תשעה ילדים. לחלקכם זה בטח נשמע הרבה, אבל אני שמחה על המשפחה שהקמתי. גרנו בהתחלה בפרדסיה ובמהלך השנים עברנו לנתניה, לשכונת רמת הרצל. אני גרה בנתניה כבר שבעים שנה. במשך שנים רבות עבדתי כחדרנית במלון מטרופול.

הזוית האישית

המספרת גיטה: אהבנו להיפגש אחת לשבוע במרכז יום לקשיש, כאשר דיוויד וחבריו הגיעו אלינו.

מילון

פרעות
אלימות כלפי מיעוט חברתי.

יהדות לוב
הקהילה היהודית של לוב מנתה ערב הקמת מדינת ישראל כ-38,000 איש ומרכזה היה בעיר הבירה טריפולי ריכוז נוסף וקטן יותר של יהודים התקיים במזרח המדינה, באזור בנגאזי וטוברוק. מתחילת שנות ה-40 ובייחוד בסופן, ועד תחילת שנות ה-50, רוב הקהילה עלתה לארץ ישראל או היגרה לאיטליה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ילדתי תשעה ילדים. לחלקכם זה בטח נשמע הרבה, אבל אני שמחה על המשפחה שהקמתי“

”היו לנו חיים טובים “

הקשר הרב דורי