מאגר סיפורי מורשת

הייתי בת שנה וחצי במלחמת העולם השנייה. אבי משה הלל היה 6 שנים בצבא הבריטי. היינו 4 ילדים ואמא שלי היתה לבד וגידלה אותנו. 

 

אחרי 6 שנים אבי השתחרר מהצבא הבריטי וכעבור שנה בשנת 1948 הייתה מלחמת השחרור. אבא גויס לצבא ההגנה לישראל .שירת שנה בצבא, שוחרר והתחיל לעבוד בסולל בונה ובזמן המלחמה בנו טנקים שעד היום נמצא  בדרך לירושלים.    

באותה תקופה אמא מספרת שהיה מאוד קשה. אמא לא עבדה ואבא קיבל 4 וחצי לירות לחודש מהצבא הבריטי. לאמא היה מאוד קשה כי היא עברה לתל-אביב והמשפחה שלה נשארה בירושלים. גרנו בשכונת יד אליהו והמשפחה גדלה היינו שבעה ילדים: 3 בנים ו- 4 בנות.

חיינו בתקופה שנקראת "תקופת הצנע". בתקופת הצנע היה מצב מאוד קשה בארץ מבחינת כלכלה וחילקו לנו תלושי מזון. פעם בשבוע היו מחלקים 100 גרם בשר או עוף לכל בן אדם. היה מצב קשה אבל התגברנו על הכל. למדתי בבית הספר החייל עד כיתה ח'. אחר כך הייתי  שנתיים בקיבוץ בקסריה.

 

כעבור שנתיים עזבתי את הקיבוץ כי אבי לא הרשה לי להמשיך. את בעלי הכרתי מהילדות. הוא היה השכן שלי. בגיל 18 התחתנתי איתו וגרנו בשכונת התקווה. לאחר 3 שנים  נולדו לנו שתי בנות ואז עברנו לגור ביד-אליהו ברחוב מרגולי. נולדו לנו עוד 3 ילדים וכעבור שלוש שנים עברנו לגיבור האלמוני עם 3  חדרים עד היום הזה.

תקופת הצנע: "מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949- 1959.מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (פעמים רבות משתמשי הכינוי מתכוונים רק לתקופה עד תחילת המדיניות הכלכלית החדשה). מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ".

 

תשע"ו