מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים בתוניס והבריחה לארץ ישראל

סבא, אני ואחי הגדול בארוחת שישי
סבא שלי בילדותו
קשיי הקליטה בארץ ישראל

 

סבא ציון נולד ב- 28/4/1950  בג'רביה שבתוניס, הוא היה ילד חמישי מבין שבעה ילדים.

כאשר עלה לארץ ישראל, היה תינוק עדיין ואת כל סיפור העלייה והקליטה בארץ ישראל, סיפר לי יחד עם אחותו הגדולה דודה דליה , כאשר חלק מהזיכרונות בארץ, כבר חווה כילד ,וזכר אותם. החוויות של סבא בתור ילד הן חוויות לא פשוטות. את העלייה לארץ ישראל אינו זוכר משום שהיה תינוק, אך את קשיי הקליטה, המחסור בכסף, החולי והכאבים, הוא זוכר היטב משום שתהליך הקליטה בארץ ישראל היה קשה וארך שנים רבות.

בדצמבר 1951 המשפחה עלתה על אוניה והפליגה לעיר מארסי, (בצרפת) זו היתה תחנת הביניים. היינו עשרים יום במחנה עולים, עמדנו תמיד בתור ארוך לקבלת אוכל. סבא רבא שלי תלה סדינים להפרדה בין משפחות העולים השניות, ותחם למשפחה איזור משלנו. לאחר כעשרים יום האנייה "ארצה" המשיכה במסעה לארץ ישראל, מסע שארך שבעה ימים. הגענו לישראל הישר לנמל חיפה, משם העבירו אותנו לשער פלמר, שם שהינו שנים עשר יום במחנה עולים, עד שהוחלט לאן לקחת אותנו. ומשם העלו אותנו על משאיות, והעבירו אותנו למושב גורן (מקום מגוריהם של סבא וסבתא שלי עד היום). סבתא רבא שלי בכתה, ולא רצתה לרדת שם, היא הייתה רגילה לגור בעיר גדולה ותוססת,  והביאו אותה לגור במקום חשוך, מבודד וכמעט ללא אנשים. נהג המשאית אמר שאין להם ברירה, הם חייבים לרדת.

הישוב שהגענו אליו היה מאוכלס בתימנים, אך ככל שהוסיפו להגיע למושב גורן, עולים מצפון אפריקה, התימנים קמו ועזבו את המקום. מושב גורן היה הררי ומנותק מהכל, הבית שקיבלנו היה עם פתחי דלתות, וחלונות לא אטומים . סבא הוסיף ואמר כי אבא שלו , סבא רבא שלי, היה יושב בלילות ושומר שלא יכנסו חיות טורפות, לטרוף את הילדים, בפתחי החלונות, הם היו שמים סדינים ובגדים, בכדי לאטום אותם. בבית לא היו שירותים, השירותים היו בחצר במבנה שנקרא בוטקה. לא היו מיטות, ישנו על הרצפה עד שקיבלנו מזרונים. לא היה לנן חשמל, והיינו משתמשים בעששית, בתנאי שהיה לנו  כסף לקנות נפט, כדי להדליק אותה. מים זורמים לא היו, הייתה באר שממנה הוציאנו מים בדליים למקלחות, לשתייה, לבישול ועוד. המצב היה קשה, ללא כסף. במקום כסף היו נותנים לנו "בונים" שזה כרטיסיות שאיתם היינו קונים מה שצריך. אנשים היו מחליפים בניהם בונים, תמורת מצרכים אחד עם השני, ובימי הקיץ היינו קונים קרח כדי לשמר את האוכל, כי לא היו מקררים. החיים היו קשים מאוד! סבא המשיך וסיפר כי אביו סבא רבא שלי, החל לעבוד בקרן קיימת בפינוי אבנים בידיים, העבודה הייתה מפרכת, מעייפת וקשה.

סבא ציון  אמר לי כי היו לו שישה  אחים ואחיות. שניים מהם נולדו בארץ לאחר העלייה, והאחות הקטנה נפטרה מדלקת ריאות, לסבא ציון בידיים. זה היה רגע עצוב כשראיתי את סבא מעלה בזיכרונו את המראה הקשה, וכן הוא מספר שיצא לעבוד בגיל שלוש עשרה לעזור בפרנסת הבית.

הזווית האישית

מור – העבודה שעשיתי גרמה לי להבין כמה קשה היה לסבא מרגע הולדתו והגעתו לארץ וכמה אנחנו ברי מזל שנולדנו כאן, ולא היינו צריכים לעבור קליטה קשה, אומנם המצב היום יותר פשוט, לעומת שנות ה 50 אבל מכיוון שסבא עלה לארץ כשהיה תינוק, הוא גרם לנו להיוולד ולגדול בארץ ישראל, ולנו לעומתו היתה התחלה קלה יותר.  סבא שלי איש אמיץ ועם כל הקשיים שעבר, נשאר האיש הכי טוב ואוהב בעולם, אני מאחלת לסבא המון בריאות ושימשיך להיות הסבא הכי טוב ומצחיק בעולם.

מילון

שער פלמר
פרדריק פלמר היה מהנדס שתיכנן את נמל חיפה,, הוא לא האריך נפטר בשנת 1934. על שמו נקרא רחוב הכניסה לנמל בשם רחוב שער פלמר. ויקיפדיה

ציטוטים

”את העלייה לארץ ישראל אינו זוכר משום שהיה תינוק, אך את קשיי הקליטה, המחסור בכסף, החולי והכאבים, הוא זוכר היטב משום שתהליך הקליטה בארץ ישראל היה קשה וארך שנים רבות.“

הקשר הרב דורי