מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבה ,אסתר, היא עלתה לארץ לפני כ-80 שנה.

היא הכירה את סבא רבה, יהודה ז"ל הם התחתנו והיו ממקימי העיר. סבא יהודה עבד בסולל בונה וסבתא עבדה כשלושים שנה במועצה דתית. סבתא מספרת על החיים בתקופה ההיא והקשיים שהיו, בנוסף לגידולם של שלושה עשר ילדים, כשהצעיר מבניהם הוא בן גילו של אבי, ערן, שכיום הוא בן ארבעים וארבע.

סבתא אסתר עלתה לארץ מכורדיסטן התחתנה וילדה בגיל שש עשרה, שלושה עשר ילדים. שבעה בנים ושש בנות. הם חיו כולם בחדר אחד, בבית החאן ולאחר מכן קיבלו "צריף" ברחוב אחד העם, שם הם גרים עד היום.

סבתא מספרת שסבא יהודה ז"ל היה בן יחיד, ולכן רצה הרבה ילדים, אותם היא גידלה לבדה ללא כל עזרה. כשהיא הייתה אומרת לו שאין להם כסף בשביל הרבה ילדים, הוא היה אומר לה שאלוהים יעזור.

היא עבדה בשתי עבודות כדי לפרנס. בביתם לא היה חשמל ולא היו מים זורמים. כדי לכבס היא הייתה צריכה לכבס בידיים, במעיין הכורדי שקיים עד היום.

בגינה היא גידלה עיזים, והייתה חולבת אותן ומכינה מהחלב גבינה. גם תרנגולות היו גדלות בחצר הבית, שעם הזמן ובשעת הצורך, היו שוחטים אותן ואוכלים.

את הבן הבכור ילדה בגיל שש עשרה בביתה בצריף.  בעבר היה נהוג ללדת ב"ניתוח" ואמא שלה שפחדה עליה כי הייתה צעירה, לא הסכימה שתלך לבית החולים ללדת בניתוח קיסרי, ולכן היא נשארה ללדת בבית.

הזוית האישית

יובל: את סבתא אסתר אני לא זוכה לראות הרבה, אבל יש לה הרבה סיפורים מעניינים וחוש הומור. למרות החיים הקשים, היא תמיד מספרת את הסיפורים בהומור ואומרת תודה על מה שיש.